אוקיי,,
אז אני חייבת להגיד המון-מון תודה לכל הילדות שרושמות לי תגובות כל כך מפרגנות,
בהתחלה הייתי ממש בבאסה שלא קוראים ולא מגיבים ושקלתי להפסיק את הסיפור..
אבל עכשיו עם תגובות כאלה אין מצב,!
אז כמו שהבטחתי..
הינה פרק 17..
יצא ארוך מקווה שתאהבו..!!
*אני מציעה לכולם להיות מנויים לבלוגיס שלי כי אז תקבלו עידכון כל פעם ישר לאימייל שלכם:]]*
כמו פעם שעברה,
תעשו 35 תגובות ואני שמה פרק חדשש,,
תהנו :]]
פרק 17-
ואז התחיל לצלצל לי הפלאפון שוב,
התנתקתי מהחיבוק של טום ולקחתי את הפלאפון ועניתי,
זאת הייתה אמא היא שאלה איך היה ..
סיפרתי לה שהיינו בים עד הבוקר ושאני עוד מעט יבוא הביתה,
לא סיפרתי לה שאני בהריון, לא רציתי שהיא תפסיק לסמוך עליי בגלל זה,
היא אמרה שהיא שמחה שנהנתי בים ושהיא יוצאת לקניות אז אני יכולה לחזור גם יותר מאוחר הביתה,
סיימתי לדבר עם אמא ואז מישל נכנסה לחדר,
היא אמרה לי שהיא קבעה לי תור להפלה היום ב5 בצהריים,
ביקשתי ממנה שתבוא איתי ,
היא מיד הסכימה,
הגיע 4 וחצי,
הייתי כל כך לחוצה.. בעיקר פחדתי..
טום ומישל הרגיעו אותי,
הוא אמר שהכל יהיה בסדרר..
ושאל אם אני רוצה שהוא יבוא איתי,
"כןן" צעקתי כמו ילדה קטנה וקפצתי עליו,
"ברור שאני רוצה אותך שם, אני צריכה אותך תמיד איתי בכל מצב!" אמרתי מחייכת.
"אין בעיה יפה שלי, אז יאללה זזנו!?" הוא שאל..
"כן אני רק הולכת לקרוא למישל, היא באה גם.." אמרתי והלכתי לקרוא למישל,
אני הלכתי לחדר של ביל לקרוא למישל ובנתיים ביל הלך לכמה דקות לסלון,
הוא ראה שטום קצת שקועע,
ושאל מה קרה.
"סתם.. אני.. זה כל כך מוזר.." הוא התחיל להגיד.
"מזאת אומרת!? שאל ביל.
"לא יודעע! כל זה שאני עם נעמה ושאני באמת אוהב , שאני באמת התאהבתי במישהי,אתה צדקת.. באמת יש דבר כזה להתאהב!" טום אמר כל כך מבולבל,,
"אתה רואה, אני חכם!" אמר ביל מתפעל מעצמו..
אני ומישל ירדנו מהקומה למעלה לסלון,
"יאללה התור שלך בעוד 10 דקות צריך להגיע למרפאה שבאמצע העיר" אמר מישל תוך שהיא גוררת אותי מהבית..
"תחכו לי אם אתן רוצות לנסוע ולא ללכת ברגל" אמר טום מגחך לו ,
"טוב יאללה כולם כאן!?" שאל טום מסתכל אחורה,,
"כן אבא!!" צעק ביל מאחורה..
"חחחח טוב יאללה יצאנו" אמרתי תוך שאני בהתקפת צחוק מביל,
כל הדרך אני וטום לא החלפנו מילה,
הוא היה מרוכז במשהו,ובכביש.. ואני הסתכלתי בחלון על הנוף..
מישל וביל כמעט כל הדרך היו שקטים , האמת שלא הסתכלתי הרבה לראות מה הם עושים,
אבל יצא לי מידי פעם לראות דרך המראה שהם מתמזמזים או מצחקקים להם..
הגענו למרפאה, כולם נכנסו איתי וחיכינו בתור..
"גב' בר, את מוזמנת להיכנס עכשיו," אמרה אחת האחיות שהייתה שם,
נשמתי נשימה ארוכה,
"יהיה בסדר" טום אמר והחזיק לי את היד..
"להיכנס איתך!?" שאל אותי..
"לא זה בסדר, תודה" אמרתי לו מחייכת חיוך מאולץ.
"בטוחה?!" שאל אותי,
"כן זה בסדר אני יכנס עם מישל, גם ככה אתה לחוץץ.." אמרתי לו ,
"טוב .." הוא אמר , קצת מאוכזב..
היינו כמה זמן בחדר, אנלא זוכרת כל כך מה היה שם.. לא רציתי לזכור,
כל כך פחדתי!,כל הזמן החזקתי למישל את היד..
ואז הרגשתי יד גדולה אוספת את היד שלי אלייה,לראשונה מאז שנכנסתי לחדר פתחתי את העיניים,
זה היה טום.. למרות שהתעקשתי כמו מפגרת שהוא לא יכנס הוא נכנס,,
"תביני שגם אם תגידי לי לא, אין מצב! אני איתך בהכל יפה שלי" הוא אמר לי מנשק את מצחי,
אחרי שהכל נגמר חיבקתי אותו חזק חזק,
התחילו לרדת לי דמעות וקצת רעדתי,
"הכל בסדר... אני פה! זה נגמר" הוא אמר לי כשהוא מלטף את שערי,
"טוב המקום הזה לא עושה לי טוב, אני מרגישה חולה, בואו נצא.." אמרתי מצחקקת..
יצאנו החוצה מהמרפאה לא הספקנו לעבור 3 רחובות וכבר מליון מעריצות התחילו להתנפל על ביל וטום ולבקש חתימות,
טום וביל בחוסר חשק נתנו כמה עשרות חתימות, ומדי פעם טום הסתכל עליי לראות איך אני מגיבה, ואני.. אני רק התפלאתי מאיך שהוא יכול לשרוד את זה וחייכתי אליו חיוך מתוק שנתן לו כוח להמשיך לחתום.
אחריי כמה חתימות, הגיעה איזה מעריצה מאחת הסימטאות,
כמו כולם היא ביקשה חתימה.. אבל לא היססה וברגע שהייתה קרובה לטום,
היא כמובן ביקשה להיצטלם,
היא ניצלה את הרגע שהייתה קרובה אליו, ודפקה לו צרפתית..
כל המעריצות היו בשוק! כולל אני,
וטום לא הבין מאיפה זה נפל עליו.. אחריי שנייה כשכולם התעשתו סופסוף כל המעריצות התחילו לצרוח, "טום תנשק אותי" ,, "לא טום תנשק אותי" ..
טוםם היה כל כך מבולבל עדיין.. ועשה את מה שהיה צריך לעשות,
"אני לא יכול לנשק אותכן, אתן יפיפיות אבל.. יש לי חברה" והוא משך אותי מההמולה,
"תכירו זאת נעמה, והיא חברה שלי" סיים טום,
תוך שנייה כל המבטים הופנו אליי, הרגשתי את העיניים שלהן בוחנות אותי,
ואז תוך שנייה כל הבנות התחילו לצעוק לטום "טום אתה גבר! איזה יופי שככה אתה נאמן!" ואני התחלתי לפרוץ בצחוק,
אחת הבנות אפילו ניגשה אליי וביקשה חתימה ..
"מה אני !?" שאלתי אותה,
"כן ! מה בטח שיהיה לי חתימה של חברה של טום ! אני יהיה היחידה שיהיה לה!" אמרה לי בשמחה,
חתימתי לה וחייכתי חיוך מתוק,
אבל המעריצות לא התפזרו כפי שקיוויתי,
וביל התחיל להימחץ בין כל המעריצות, אחד המאבטחים שעד עכשיו עמד בצד והסתכל בא לעזרתו של ביל והעיף את הבנות ממנו,
כולנו נכנסנו לתוך המונית חזרה ונסענו,
חזרנו למלון כי ביל קיבל טלפון מדיוויד שאמר לו לבוא כי יש ישיבה של כולם,
בנתיים שטום וביל היו בפגישה עם כולם אני ומישל הלכנו לבריכה והשתזפנו קצת,
"אז מה !? איך הולך לך עם ביל?!" אמרתי מנסה להתחיל שיחה,
"ואיי את לא מאמינה , אני כל כך מאושרת!" אמרה לי בהתרגשות..
"אני ממש שמחה בשבילך" אמרתי לך מחייכת,
"ואיך הולך לך עם טום?!" שאלה אותי
"אני חושבת שהולך טוב מאוד " אמרתי ,
"אני מקווה שהמקרה הזה לא קלל שומדבר" אמרתי לה,
"אני ממש לא חושבת שזה קלקל" אמרה לי מנסה לעודד אותי,
ואז בא מישהו מולי והסתיר לי את השמש,
"היי, אתה יכול לזוז אתה מסתיר לי את השמש!" אמרתי מתעצבנת קלות,
"בטח בטח! אני זז.." אמר לי ילד מוזר ,
הוא היה ג'ינג'י עם עיניים כחולות,
"היי קוראים לי ג'ון" אמר וחייך אליי..
"שלום אני נעמה וזאת מישל" אמרתי מציגה אותנו,