| 5/2008
נמ . הפרק החדש להיום.
אוהבת אותכם 33 >
*קצת קצר כי אין לי זמן לכתוב פרקים ממש ארוכים :|*
פרק 53-
אני ביקשתי שהוא יחזור אליי, שידבר, שיגיד שהוא עובד עליי.
שיקום, שיחבק, שילטף שוב, שיגיד שהוא אוהב, שינשק, רק שיתעורר,
אבל הוא לא התעורר, הוא לא זז.
אני המשכתי לבכות, שמתי את ראשי על החזה שלו, והוא לא נשם, הלב שלו גם לא פעם.
פתאום לאט לאט הוא התחיל להיעלם, בהתחלה הרגלים, ואז הידיים,
הראש, ואז כבר לא נשאר כלום.
"טוווווווום" צרחתי,
אבל אף אחד לא ענה,
וטום לא חזר.
עכשיו אני מרגישה איך זה באמת להיות לבד,
פתאום מישהו הגיע מתוך החושך, לא היו לו פנים, לא היו לו רגשות , לא היה אור, לא היו לו רחמים.
הוא אמר שסוף סוף אני לבד, סוף סוף בודדה,
שאני ירגיש מה שהוא הרגיש, את הלבד.
את הרצון הזה שמישהו יעטוף אותך באהבה. אבל אין אף אחד כזה.
אין אף אחד שמחכה לך כשאתה חוזר מבית הספר,
שאין אף אחד שמחכה לך אחריי יציאה ארוכה בלילה,
אין אף אחד שאומר לך שהוא אוהב אותך.
אין אף אחד שמחבק אותך,
שמנשק אותך,
שמלטף אותך.
שאתה פשוט לבד.
אני השפלתי את הראש, הוא צודק.
אף פעם לא הייתי לבד, אני ידעתי שאני גם אף פעם לא יהיה לבד,
תמיד יהיה לי את טום, ואת אמא וקייט,
את המשפחה והחברים.
אני ידעתי שאני בתוך חלום, המחשבות הם אלה שהחליטו מה יהיה לי בו,
רציתי לדעת איך זה להרגיש כשאין לך אף אחד,
כשאתה לבד,
איך זה כשיש את הבדידות הזאת שמכרסמת לך את הלב,
ולאט לאט עושה בו חורים , עד שהוא נעלם, כמו טום.
עד שאין כבר לב , אין רגשות, אין אהבה, אין חיבה, אין תמימות,
אין שום דבר, והמקום שהיה בו את הלב, נשאר ריק.
"מי אתה?" שאלתי והרמתי את פניי,
"את לא תדעי, אם את תדעי, את תשתמשי בזה נגדי " הוא אמר,
ופתאום כבר לא פחדתי, קמתי והלכתי בזהירות אליו,
צעד אחר צעד, בלי לפחד.
ופתאום היה אור עליו וגיליתי את פניו.
זאת הייתה ג'נה.
אבל למה היא פה?, למה היא בחלום שלי?
אולי זה מראה משו?
אולי זה מראה שהיא מנסה להרוס לי , ולעשות לי רע כל הזמן כי אין לה לב?
כי היא לבד, כי אין לה חברות אמיתיות, רק שפוטות,
שהיא תמיד גם אם היא תהיה מוקפת בבנים ובנות,
היא תמיד תרגיש לבד?
ואז פתאום היא נעלמה,
ושוב חזרתי לרחוב,
שוב ראיתי את כולם, שוב יונתן אמר לי סליחה,
ואז שוב טום בא ואמר לי שהוא אוהב אותי ושאני יזכור את זה לתמיד,
ואז שוב המכונית באה , משום מקום,
ושוב היא דרסה אותו,
אני ידעתי שאני בחלום, רציתי לשלוט על הרגשות שלי אבל לא הצלחתי,
ושוב התחלתי לבכות.
טום שנכנס בדיוק לחדר ראה אותי במיטה בוכה מתוך שינה.
ואז פתאום הכל נעשה שוב שחור,
"נעמה.." הוא אמר ברכות,
"נעמה.. מה קרה?" הוא אמר,
ואז התעוררתי,
"טום" אמרתי בחיוך ונישקתי וחיבקתי אותו חזק.
אז עכשיו אני יודעת איך זה להיות לבד חשבתי לעצמי.
"מה קרה? למה בכית?" הוא שאל,
"היה לי חלום, ואתה הופעת בו.." אמרתי,
"ומה קרה שם?" הוא שאל,
"אתה נדרסת ונעלמת, אבל בהתחלה כולם היו שם , ואז ג'נה הופיעה ולא ראו את הפנים שלה, ואז שוב הכל חזר ואז שוב נדרסת ואז התעוררתי" אמרתי קצת בבהלה,
ניסיתי לעכל את זה שהחלום הזה, שהדבר הזה יכול להיות מציאות,
שאני יכולה בכזאת קלות לאבד את טום, להיות לבד, גם כשכולם יקיפו אותי,
להישאר לבד.
| |
ישבתי עכשיו וכתבתי שני פרקים, אני לא יעלה את שניהם כי אני רוצה להשאיר אותכם במתח.
אבל יצאו לי פרקים ממש טובים,
תהנו 33>
פרק 52-
"לא נורא, זה עבר ונגמר.." אמרתי,
"נכון, את צודקת" הוא אמר
"אני יודעת" אמרתי וחייכתי.
"קופה, " הוא אמר,
"שתוק יא שמן" אמרתי,
"זה לא באמת זה רק הבגדים" הוא אמר מחייך,
"אוו באמת ? בוא נראה.." אמרתי מחייכת,
התחלנו להתנשק ונשכבנו על המיטה והורדתי לו את החולצה ,
הוא הרים לי את החולצה והכניס את היד שלו מתחת לחולצה והעביר לי
בגב צמרמורת נעימה.
"היי זה מדגדג" אמרתי מצחקקת,
"אה באמת ?" הוא אמר, והתחיל לדגדג אותי ואני התחלתי לצרוח ולצחוק.
"דיי.. דייי.." אמרתי מצחקקת,
=פתאום היה צלצול טלפון=
"חח הלו,, " אמרתי מצחקקת,
"מה קרה שאת ככה צוחקת?" אמרה אמא,
"לא פשוט טום מדגדג אותי.." אמרתי,
"אהה.. אוקיי .." היא אמרה,
"מה שלומך ? איך שם ?" היא שאלה,
"הכל בסדר, וממש כיף פה, התגעגעתי לישראל, עוד מעט אנחנו עוזבים
להמשיך את הסיבוב הופעות" אמרתי
"אה.. עוד כמה זמן בערך תגיעי הביתה?" היא שאלה,
"אממ נראלי שבעוד שבועיים ככה.." אמרתי,
"ואת משלימה את החומר של הבית ספר נכון ?" היא אמרה,
"כן אמא " אמרתי כמו ילדה טובה.
"אוקיי , קחי את קייטי היא רוצה לדבר איתך" היא אמרה,
"טוב , ביי אמא" אמרתי,
"ביי" היא אמרה,
"הלו?" אמרתי,
"היי נונה" אמרה קייטי,
"היי קייט" אמרתי,
"מה שלומך ?" שאלה קייטי,
"הכל בסדר מה איתך ?" שאלתי,
"אצלי הכל מצויין, איך שם ?" היא שאלה,
"ממש נחמד פה, לא הייתי פאקינג שנתיים בארץ והרגשתי שלא הייתי הרבה יותר" אמרתי,
"ואוו" אמרה קייט,
"נשמע שממש ממש היית רוצה לחזור.." הא המשיכה,
"לא, עם כל זה שכיף לי פה והתגעגעתי. אני מעדיפה את גרמניה." אמרתי,
"הווו יפה לך" היא אמרה,
"תגידי מה עם אנדרס?" שאלתי,
"אממ הכל טוב איתו, אנחנו עוד מעט מתחתנים, אבל לא עכשיו , לקראת שנה הבאה.." היא אמרה,
"את לא רצינית ?" אמרתי,
"אני כן !" היא אמרה שמחה כל כך,
"אני לא מאמינה!" צרחתי,
"גם אני לא !" היא אמרה,
"וואוו איזה כיף לך !!!!" אמרתי,
"אהאא.." היא אמרה,
"ומה ? איך מתקדמים הלימודים?" שאלתי,
"ממש קשה, אבל מתגברים.." היא אמרה,
"עוד כמה זמן את מוציאה את התואר ברפואת ילדים?" שאלתי,
"בערך עוד שנה" היא אמרה,
"אהה.." אמרתי,
"לא נורא אני מקווה שזה יעבור מהר" היא אמרה,
"כן." אמרתי,
"טוב אני לא רוצה להפריע לך , אני ידבר איתך יום אחר, אוהבת אותך." היא אמרה,
"ביי , אוהבת אותך גם" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
טום אמר לי שהוא יורד לשבת בבר עם הבנים ושאל אם אני רוצה לבוא.
"לא תודה, אני קצת עייפה" חייכתי אליו,
"אוקיי, תנוחי יפה שלי" הוא אמר ונשק לי,
"ביי" אמרתי וסגרתי אחריו את הדלת.
שמתי שיר שקט באייפוד והנחתי את הראש על הכרית, ועצמתי את עיניי קלות,
התרכזתי במילים של השיר עד שנרדמתי,
לפני כן המחשבות הציפו את הראש שלי והוא איים להתפוצץ.
חשבתי על זה שאפעם לא הייתי באמת לבד, אפעם לא באמת באמת הייתי לבד.
תמיד הייתה את אמא וקייט שם בשבילי, את אן ומישל בגרמניה, את לידור ואורין וכולם בארץ.
אפעם לא הייתי לבד, גם כשהיה את כל הסיפור עם יונתן, אפעם לא הייתי לבד.
אפעם לא הרגשתי מה זאת באמת בדידות, הרגשתי חוסר אהבה, חוסר צומת לב, הרגשתי רע, הרגשתי טוב, אבל לא הרגשתי מה זאת בדידות.
ובחלום זה פתאום הופיע לי, כל האנשים שחשבתי עליהם לפני שנרדמתי הופיעו שם.
גם יונתן, הוא ביקש סליחה , ואני סלחתי כי זה לא היה בכוונה.
גם לידור ואורין, גם מישל ואן וגם טום , ביל, קייטי, ואמא היו שם, אפילו אבא !
אבא שתמיד פינק אותי בהכל, גם הוא היה שם.
זה היה כמו חלום שקוף. אני ידעתי שאני בתוך חלום, אני ידעתי שאני חולמת.
טום היה שם, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, אמרתי לו שגם אני אוהבת אותו, שהוא ידע את זה לתמיד .
ואז פתאום , משום מקום הגיעה מכונית ודרסה אותו.
התחלתי לצרוח ולהשתגע, וכולם בשנייה אחת נעלמו,
ביל,אמא,קייטי,מישל,אן .. כולם נעלמו, אפילו אבא.
ישבתי על הריצפה ליד טום ובכיתי, צרחתי, ליטפתי אותו, הפנים שלו,
הן נעשו לבנות, והכל פתאום נהיה שחור,
כבר לא היינו ברחוב, וכבר לא ישבתי באמצע הכביש,
הכל מסביבי נהיה שחור, כמו בור שחור וגדול, ורק עלינו, עלי ועל טום היה אור.
| |
אני ממש מצטערת שלא היה דיי הרבה זמן פרק.
פשוט לא ידעתי על מה לכתוב, וגם הייתי בזמן קצת מתוסבך וזה.
אז פיצתי בפרק ארוך וככה יהיו גם הפרקים הבאים.
אוהבת 3 >
פרק 51-
מה אלה? אני שואלת את עצמי,
דמעות של אושר? דמעות של עצב?
למה אני בכלל פה? למה עברתי לגרמניה? למה אני עם טום? איך זה שהחלום שלי פתאום התגשם? איך זה שתמיד הכל הלך לי רע ומאז גרמניה אני רק מצליחה?
איך?
כל כך הרבה שאלות שאלתי את עצמי,
שאלות שאפילו לא העזתי לחשוב עליהן,
ירדתי מאחורי הקלעים לחדר שלהם, לשבת קצת, קצת לבד, לחשוב על כל הדברים המטומטמים כביכול שקפצו לי למוח פתאום.
לחשוב מה אני רוצה להיות, לא רק בעתיד, להיות עכשיו.
אני יודעת שטום זה הבנאדם שאני רוצה לבלות איתו את כל החיים שלי,
אבל השאלה אם זה ימשיך, אם זה ימשיך עד אינסוף.
הריי שום דבר לא נשאר לעד.
בתוך השקט של החדר התערבבתי , התבלגנו לי כל הדברים שכבר ידעתי,
ופתאום בתוך כל השקט הזה, שהתמלא בצרחות הבנים נכנסו.
כנראה שהסתיימה ההופעה, אבל מה השעה?
כשירדתי מהבמה זה היה בסוף השיר החמישי, מה כבר עברו 6-7 שירים?
כנראה ישבתי המון בחדר וחשבתי ואפילו לא שמתי לב לזמן שזז..
"מה קרה יפה שלי?" ניגש אליי טום,
"כלום" אמרתי וניגבתי את הדמעה היחידה שעוד נשארה על הלחי,
"אז למה בכית?" הוא שאל,
"אממ.. סתם נזכרתי במשהו ," אמרתי,
"בטוח?" שאל,
"כן. אל תדאג" אמרתי וחייכתי,
"טוב.." הוא חייך אליי וחיבק אותי חזק.
זה היה היום האחרון שלי פה , בישראל.
לא ידעתי אם אני ימשיך איתם לסיבוב הופעות..
אני לא יודעת, אולי כדאי לי לחזור לגרמניה, אבל .. אבל מה עם טום ? אני כל כך יתגעגע.
המחשבות עלו בראשי, לקחתי עוד שאחטה מהסיגריה, מהסיגריה שגנבתי מטום.
אפעם לא עישנתי באמת, רק מידי פעם כשהייתי באמת עצובה, הייתי לוקחת שאחטה אחת.
אפשר להגיד שכל החיים שלי עד עכשיו עישנתי אולי סיגריה אחת.
ישבתי במרפסת עם הרגליים על הכיסא ומכווצת.
הסתכלתי על השקיעה, למזלי לא היה אף אחד בחדר.
האייפוד שהיה מונח לידי היה כבוי אז הדלקתי אותו והכנסתי את האוזניות ושמעתי שירים.
"קצת גרין דיי זה טוב" אמרתי לעצמי וחייכתי.
לקחתי עוד שאחטה מהסיגריה ונרגעתי, עצמתי את עיניי וקרני שמש אחרונות האירו את פניי.
פתאום טום נכנס לחדר. אפילו לא שמתי לב, הייתי שקועה בשיר ובשקיעה.
הוא הגיע מאחוריי כי הדלת של המרפסת הייתה פתוחה והוריד את אחת מהאוזניות.
"מה את עושה?" הוא שאל,
"אמממ" אמרתי ומהרתי לכבות את הסיגריה הקטנה שנשארה.
"ממתי את מעשנת?" הוא שאל קצת עצבני,
"אני לא" אמרתי,
"אז מה עשית עכשיו? שיחקת בלגו?" הוא אמר,
"חחח" צחקקתי לעצמי,
"לא אני רציני" הוא אמר,
"כלום באמת , לא לקחתי כמה שאחטות כבר הרבה מאוד זמן והיה בא לי עכשיו אז לקחתי לך אחת" אמרתי,
"מה קורה איתך נעמה?" הוא שאל,
"כלום .." היתממתי,
"אני רואה שעובר עלייך משהו" הוא אמר בנימה דואגת.
"לא עובר עליי כלום באמת" שיקרתי וחייכתי,
"אז למה את פתאום מעשנת, נעלמת, בוכה?" הוא שאל,
"טוב אין לי מה להגיד לך . אתה צודק עובר עליי קצת משהו" אמרתי
"מה קרה?" הוא שאל והתיישב לידי,
"אמ. לא יודעת, נזכרתי בהרבה דברים שקרו בזמן האחרון ובכיתי בגלל שנזכרתי בילד שלא סיפרתי לך עליו ." אמרתי,
"מה קרה איתו?" הוא שאל,
"אני אהבתי אותו כל כך, הוא היה הבנאדם הכי חשוב לי, והוא פגע בי כל כך הרבה.." אמרתי,
"וקרה איתו עוד משו?" הוא שאל בשקט,
"ניסיתי להתאבד בגללו" אמרתי והורדתי את הראש,
"את מה? אני, אמ. אפחד לא שווה שאת תהיה ככה בגללו, אפילו לא אני!" הוא אמר וקם במהירות מהכיסא,
"לאן אתה הולך?" שאלתי,
"לאף מקום" הוא אמר,
"בסדר.." אמרתי בשקט,
לאחר איזה חצי שעה שלא דיברנו ואפילו לא החלפנו מבטים הרגשתי דיי רע שסיפרתי לו בכלל על יונתן.
לא ידעתי שהוא יקח את זה כל כך רחוק.
"מה קרה?" שאלתי,
"כלום " הוא ענה והמשיך לצפות בטלויזיה,
הלכתי וכיביתי אותה.
"היי מה את עושה?" הוא אמר,
"למה אתה מגיב ככה אפשר לדעת?" אמרתי,
"אני לא מגיב ככה" הוא אמר,
"אז למה אתה מתרחק בגלל שסיפרתי לך עליו" שאלתי,
"כי התעצבנתי!" הוא אמר,
"אתה מעוצבן? אני זאת שעברה את זה!" אמרתי,
"כן אבל לחשוב שמישהו יכול לגרום לך להרגיש ככה , רציתי למצוא אותו ולהרוג אותו.." הוא אמר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
