לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מהלב אל הדף . 3>


אני כותבת, אתם קוראים (:

Avatarכינוי: 

בת: 31

ICQ: 210003857 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2008


 

בפרק הקודם הייתה תגובה מ'ללא שם' שאמרה שהסיפור הדרדר.

אני ממש מצטערת ,

אני רוצה לדעת אם אתם באמת חושבים ככה..

ועכשיו לפרק.

 

 

פרק 56-

בקושי הצלחתי להיפרד מטום בשדה תעופה,

הוא אמר לי שזה לא מפריע לו. ושגם לו יש חלומות קצת מוזרים ושהוא רוצה שאני ישאר איתו,

שאני זאת שנותנת לו את הכוח להמשיך להופיע.

נשאר עוד חצי חודש לסיום סיבוב ההופעות.

נשאר את צרפת,ועוד כמה מדינות ליד גרמניה, וגרמניה בכללי.

הבטחתי לו שאני יסדר את העיניין הזה, ילך לאחת שתפתור חלומות או משו כזה ושאני יתנער מזה מהר.

הרגשתי קצת לא נורמלית, פחדתי להישאר לבד אבל לא יכולתי לעשות לטום את זה.

הייתי חייבת ללכת, לא יכולתי להישאר איתו כשאני יהפוך גם אותו לקצת לא נורמלי.

"טום , אני אוהבת אותך. אני לא מבינה איך אני יוכל להסתדר בלעדייך כמעט חודש.

יהיה לי כל כך קשה." אמרתי ודמעות עמדו בעיניי,

"אז אל תלכי, נעמה אל תלכי ," הוא אמר וחיבק אותי חזק,

"קריאה אחרונה לטיסה 236 לגרמניה , הנוסעים מתבקשים לעלות למטוס" שמעתי ברמקול,

"טום המטוס יוצא, אני חייבת ללכת חיים שלי" אמרתי ולא יכולתי להיפרד מהחיבוק שלו,

"אבל נעמה" הוא אמר והחזיק לי ביד,

"מה יפה שלי?" שאלתי והסתובבתי אחורה.

"תבטיחי לי שתשמרי על עצמך," הוא אמר,

"מבטיחה, ותבטיח לי שתשמור על עצמך, אני לא יוכל בלעדייך" אמרתי,

"מבטיח" הוא אמר,

"אני אוהבת אותך," אמרתי ונשקתי לו

"גם אני אוהב אותך" הוא אמר,

"ביי.." הלכתי ונופפתי לו,

"בייי.." הוא צעק לי,

"טום חייבים לעלות על המטוס," צעק לו גוסטב,

"אני בא .. אני בא.." אמר טום

כל אחד עלה על המטוס שלו,

טום במרחק 5 שעות מצרפת ואני במרחק איזה 10 שעות מגרמניה.

זה כמו לנסוע מניו-יורק לישראל.

את רוב הנסיעה העברתי בשמיעה בIPOD  שלי,

אני ידעתי שאני יתגעגע אליו כל כך, שאני ישתגע יותר.

לבסוף הגעתי לגרמניה, אמא וקייט חיכו לי בשדה תעופה.

הגעתי הביתה ועליתי מהר לחדר, נכנסתי והרחתי את הריח המוכר של הבית,

פתאום עלה לי חיוך,

אולי קצת בית, זה מה שהייתי צריכה.

סגרתי את הדלת והפוסטר של טום עם החתימה עמד לי מול הפרצוף.

"טום.." אמרתי בחלש ונישקתי את התמונה,

הדלקתי את המחשב והתחברתי למסנג'ר, דיברתי קצת עם לידור וכמה בנות מהבית ספר.

הכנסתי דיסק עם מלא מלא שירים שצרבתי מהמחשב,

השיר הראשון היה we are broken של פאראמור.

ישר חשבתי על טום,

נכנסתי למיטה והתכסתי בשמיכה שטום הביא לי,

כזאתי נעימה מפליז עם ציור של הלו קיטי.

הסתכלתי על התמונה שלי ושלו בים שעמדה בתוך מסגרת אדומה יפייפיה בשידה.

"אחח לא ראיתי אותך בקושי יום ואני כל כך מתגעגעת" אמרתי,

הקשבתי למוזיקה ונרדמתי,

לא חלמתי בכלל, הרגשתי את זה,

בדרך כלל אני מתעוררת וישר נזכרת בחלום האחרון שחלמתי,

אבל הפעם. שום דבר.

פתאום הפלאפון שלי צלצל,

ראיתי 4 שיחות שלא נענו,

אחת מאן,אחת ממישל ושתיים מטום.

לא הספקתי לענות,

5 שיחות שלא נענו-הצג השתנה.

לחצתי על המקש כדי לראות מי התקשר הפעם.

מספר שלא הכרתי הופיע על הצג,

"מי זה?" שאלתי את עצמי,

החלטתי להתקשר אל המספר הזה, ואחר כך אני ידבר עם טום מישל ואן,

"הלו?" אמרתי ,

"נעמה?" שמעתי מהצד השני,

"כן.מי זה?" שאלתי,

"זאת ג'ולי מהכיתה." אמרה ואני נרגעתי,

"היי ג'ולי " אמרתי שמחה,

ג'ולי ילדה ממש חמודה, והיא לומדת איתי כבר שנתיים בכיתה,

אני דיי התחברתי אליה, אבל אף פעם לא היינו חברות ממש טובות.

"נעמה שמעתי שהגעת הביתה ואני בדיוק מארגנת מסיבה קטנה בבית שלי, את רוצה לבוא?" היא שאלה,

"בטח למה לא ?" אמרתי,

"מתי זה?" שאלתי,

"בשעה 10 אצלי, את יודעת איפה אני גרה נכון?" היא שאלה,

"כן בטח, 2 דקות מהגן ליד הבית שלי נכון?" שאלתי,

"כן בדיוק.. ליד עץ הגדול.." היא אמרה,

"אוקיי . אני יבוא. תודה על ההזמנה." אמרתי,

"בכיף." היא אמרה וניתקה את השיחה.

 

נכתב על ידי , 27/6/2008 11:31  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פרק 55-

נסענו למלון החדש שלנו , אנחנו אמורים להיות שם שבוע בערך ולהמשיך לסיבוב הופעות.

ישבתי במונית דיי בשקט, חשבתי על כל הדברים המוזרים שקורים עכשיו,

"למה דווקא עכשיו?" שאלתי את עצמי,

"נעמה?" שאל טום,

"הא?" שאלתי לא מרוכזת.

"תגידי הכל בסדר?" הוא שאל,

"כן," אמרתי מהרהרת,

"בטוח?" הוא שאל,

"טוב האמת שלא, נכון הילדה הג'ינג'ית שירדה אחריינו מהמדרגות.." אמרתי,

"כן מה איתה?" הוא שאל,

"חלמתי עלייה אתמול בלילה" אמרתי,

"מה ? מה זאת אומרת?" הוא שאל,

"כן, היא הייתה בחלום שלי, זאת היא, גם הפיצוץ ששמענו, בגלל זה נבהלתי כל כך.." אמרתי,

"אולי זה צירוף מקרים?" טום שאל מבולבל,

"אני לא חושבת.. זה כבר פעם שלישית שזה קורה.." אמרתי ,

"זה ממש מוזר.." הוא אמר,

"כן אני יודעת, מעניין מי זאת." אמרתי,

 

עברו להם ארבעה ימים לא כלכך מוזרים, בלי חלומות עם פיצוצים או אנשים שאני פוגשת יום למחרת,

כל יומיים בערך היו לבנים הופעה, ואני העדפתי ברוב ההופעות לא להיות מאחורי הקלעים.

בגלל שההופעה הייתה מתקיימת סמוך למלון, ממש שלושה רחובות ממנו , הייתי מגיעה עם הבנים וכשההופעה הייתה מתחילה הייתי חוזרת למלון, או שהייתי חוזרת באמצע ההופעה.

משו משך אותי לחזור למלון, ודווקא לבד.

משו בראש שלי אמר לי ללכת לשם, כל פעם.

ואפילו לוותר על בילויים עם הבנים ולהישאר ,

להישאר לבד.

למרות שטום לא רצה ללכת אף פעם ולהשאיר אותי לבד במלון ותמיד היה נשאר איתי גם כשכולם היו יוצאים ביחד.

דיי הרגשתי אשמה.

בגלל זה הייתי יוצאת עם כולם גם כשהקולות המוזרים בראש היו אומרים לי להישאר.

מאז שפגשתי את הילדה הג'ינג'ית בשדה התעופה נהיו לי את הקולות בראש,

מה שהזכיר לי את החלום המוזר עם הקולות שצחקו בקול רם.

אולי היא קשורה?

אולי היא איכשהו גם קשורה לחלום שלי?

החלטתי לחפש אותה.

לא ממש , רק לנסות להבין מאיפה אני מכירה אותה.

היא נראתה לי מוכרת.

היא נראתה לי ילדה שאני מכירה כבר שנים.

למרות הבהלה שלי, הייתי בטוחה שאני מכירה אותה מאיפשהו.

רק רציתי לדעת מאיפה.. ואיך היא קשורה לחלום שלי, לטום ולכל השאר.

זה כל כך מוזר.

התקשרתי לקייט רציתי לספר לה, אולי היא תדע מה לעשות בקשר לזה.

טום שאל אותי כל יום אם חלמתי עוד משהו מוזר, אם היה לי עוד חלום שכלל אנשים שאני לא מכירה.

הוא כל כך מתחשב, הוא כל כך מתוק.

הוא לא כעס עליי בכלל, הוא לא האשים אותי בכל מיני דברים ולא אמר שאני מוזרה.

אני כל כך אוהבת אותו.

שלושה ימים לפני שהיינו צריכים לעזוב החלטתי להתקשר לקייט וסיפרתי לה הכל.

היא אמרה שגם לה זה קרה אבל לפני הרבה שנים וזה היה סיפור קצת מוזר אבל יותר הגיוני משלי.

אצלה היא הכירה את הילדה שהופיעה לה בחלום, כל לילה במשך כמה חודשים היא חלמה על הילדה הזאת.

מסתבר שהיא רבה עם הילדה הזאת והיו לה רגשות אשמה שהיא פגעה בה ועוד כמה דברים שאני לא זוכרת כי חשבתי על הילדה הזאת ומאיפה הכרתי אותה.

אני לא זוכרת שהייתי חברה של ג'ינג'ית , אני לא זוכרת שאפילו פגשתי מישהי ג'ינג'ית בחיים שלי.

אני לא חושבת שהיא מהארץ, ואם היא הייתה מכירה אותי אז היא הייתה אומרת את השם שלי לא?

זה נשמע דיי הגיוני שאם הייתי מכירה אותה היא הייתה אומרת את השם שלי או שהייתי מזהה אותה קצת,

הסיפור הזה מתחיל להפחיד אותי, לפעמים אני מפחדת להירדם בלילה ,

אני מחבקת את טום חזק חזק והוא מלטף לי את הראש,

הוא לוחש לי שהכל בסדר, ושהכל יסתדר עד שאני נרדמת.

אני חושבת שאני מתחילה להשתגע,

אני חושבת שאני לאט לאט מתחרפנת וזה לא יגמר טוב.

אני חייבת להגיע הביתה. להיות בבית , להיות בגרמניה.

החלטתי ביום של העזיבה מניו-יורק לחזור לגרמניה, לא יכולתי יותר.

פחדתי.

לא רציתי להעיק על טום, אני יודעת שזה קצת הפריע לו , אולי אפילו קצת הרבה.

לא מגיע לטום את זה, הוא כל כך אוהב שזה פשוט לא מגיע לו.

נכתב על ידי , 17/6/2008 20:35  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




סוריי שלא היה פרק כלכך הרבה זמן.

פשוט אין לי זמן לשום דבר.

יהיה פיצוי !( :

 

פרק 54-

"יפה שלי, זה היה חלום, אל תדאגי זה לא יתממש" הוא אמר,

"לך תדע.." אמרתי בנימה רצינית.

"את באמת חושבת שזה יכול לקרות. הריי את יודעת שאני לא ישאיר אותך לבד" הוא אמר מחייך,

"אני מקווה" לחשתי לעצמי ונתתי לו לעטוף אותי בחיבוק מנחם.

יום אחר כך עזבנו את ישראל, קצת היה לי קשה להיפרד, דיי נקשרתי שוב לפה.

הבטחתי שוב לכולם שאני ימשיך לדבר איתם, ושאני יחזור בקרוב.

עלינו בשעה 12 וחצי על המטוס לניו יורק. יהיה כיף, חשבתי לעצמי.

טום וביל נרדמו דיי מהר, אן שמעה מוזיקה ומישל קראה ספר.

לא היה לי כלכך עם מי לדבר. ולאט לאט שוב המחשבות הציפו את ראשי,

חשבתי על החלום שהיה לי אתמול, איך זה יכול להיות?

אני לא רוצה להישאר לבד,

אני לא רוצה לאבד את כולם. במיוחד לא את טום.

איכשהו נרדמתי, ושוב החלום היה כל כך דומה לקודם.

רק שבמקום ג'נה הייתה ילדה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות ונמשים,

היא נראתה ממש נחמדה בחלום. אבל גיליתי שלא ממש,

בחלום היא הפכה למישהו אחר, ושוב הכל התכסה שחור,

טום עמד מרחוק והסתכל עליי.

ואז פתאום בום ענקי, וטום עמד שם והתחיל לעצום עיניים.

פתאום נהרות של דם הציפו את הרחוב שהשמיים הפכו לשחורים.

טום נפל על הריצפה.

ניסיתי להגיע אליו אבל לא הצלחתי.

הוא פשוט נעלם , נבלע באדמה,

"לא יהיה לך אף אחד ! את שומעת? אף אחד!" שמעתי קול מרושע צועק את זה,

"נעמה" קול מוזר קרא לי.

"נעמה.. נעמה.." שמעתי שוב ולאט לאט התעוררתי,

"נעמה?" שמעתי שוב ופתחתי את עיניי, רואה לפני את גוסטב.

"את בסדר?" הוא שאל,

"אממ כן, מה כבר הגענו?" שאלתי,

"כן, עכשיו כבר 6 בערב.." הוא אמר,

"איך זה עבר מהר!" אמרתי מנסה להסתיר את הבהלה שעדיין הייתה עליי מהחלום.

למה בכל החלומות האחרונים שלי טום מת? או נפצע? ,

מה זה אומר? יש לזה משמעות? ואם כן מהי?

אני חייבת ללכת לאיזה אחת שמבינה בחלומות, שתפרש לי אותם.

חשבתי לעצמי.

ירדנו לאט מהמדרגות ופתאום מישהו דחף אותי ומעדתי בשתים מהן וכמעט נפלתי,

איזו ילדה אחת תפסה אותי. היא נראתה בדיוק כמו בחלום.

היא הייתה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות.

"את בסדר?" שאלה אותי באנגלית צחה,

"זאת את!" אמרתי בבהלה,

"מה?" היא אמרה מבולבלת,

"כלום. סליחה. תודה ." אמרתי ומיהרתי לזוז ממנה,

"נעמה? איפה את ?" צעק טום והסתכל לכל הצדדים,

"אני פה!" צעקתי והרמתי את היד,

"לאן נעלמת?" הוא שאל,

"אמ. סתם ירדתי מהר במדרגות.." אמרתי ,

"תגידי הכל בסדר?" הוא שאל,

"כן, בטח שכן" אמרתי במהירות מנסה להסתיר את הבלבול,

"אוקיי.. בואי צריך לנסוע מהר לפני שהמעריצות יבואו.." הוא אמר מחייך ותפס בידי,

פתאום היה פיצוץ. בדיוק כמו בחלום, אבל טום לא נפגע,

"מה ? מה זה היה?" אמרתי מבוהלת,

"אין לי מושג" הוא אמר,

"בואי מפה מהר.." הוא אמר והתחלנו לרוץ לכיון השדה תעופה.

"תגידו מה זה היה?" שאל טום את ביל וגוסטב,

"אמרו לנו שחבלנים מצאו חפץ חשוד. בטח פוצצו אותו.." אמר ביל,

"איפה הייתם?" שאל גוסטב.

"היינו ליד המטוס.. חיכיתי שנעמה תרד" אמר טום,

"אה טוב, יאללה צריך לנסוע.." אמר ביל מחייך.

 

נכתב על ידי , 7/6/2008 14:23  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,452
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למורי סיפורים [: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מורי סיפורים [: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)