אהבה זה כואב

טוב,אז אני (קורל) ודר (כן..היא בת) השתלטנו פה על הבלוג.

זה הסיפור שלנו (:

מצטערות על האיחור המטורף!

נעדכן לעיתים קרובות יותר..

"אני לא מאמינה שיובל ראה אותנו!" בכיתי ללי בטלפון..
"יואו גם אני לא.. מה היונתן הזה רוצה?" היא שאלה. "אותי.. מסתבר"
"ואת רוצה?" היא שאלה בטון חשדני. "נראה לך? אני לא רוצה אותו..הוא לא מעניין" עניתי.
"אני פשוט לא מאמינה שיובל ראה אותנו!!!!" צעקתי שוב לטלפון.
"את לא רוצה את יונתן.." היא אמרה. "נכון" עניתי.
"את רוצה את יובל.." היא אמרה בפתאומיות. "גם נכון" עניתי. "מה? לא! מה פתאום!" אמרתי לה אחרי ששמתי לב למה שאמרתי.
"כן את כן רוצה אותו!" היא פסקה.. "טוב... אולי קצת.." אמרתי לה.

-למחרת בביה"ס-
"היי לכוווולם!" נכנסתי לכיתה בצעקה."או יותר נכון היי ליובל" אמרתי וגיכחתי..
יובל לא ענה משום מה.. "יובל?!" קראתי לו. "מה?" הוא אמר בעצבים. "מה עובר עלייך?" שאלתי מופתעת מהתגובה הלא נחמדה שלו.
"כלום,פשוט כלום אכפת לך לעזוב אותי לבד? אין לי כוח עכשיו בסדר?" הוא אמר עדיין עצבני. "מה שתגיד" אמרתי ויצאתי טיפה כועסת
ופגועה מהכיתה. ~מה לעזאזל עובר על הילד?!~ חשבתי לעצמי ~הוא פאקינג לא בסדר,פשוט לא בסדר!!~
"אברהם קיבלת הודעה!! ואווו קיבלת הודעה!!" הצליל של ההודעה קטע את המחשבות שלי והבהיל אותי.
'טלי,בואי שנייה לשכבה שלי' צוף שלח לי הודעה והלכתי.
ראיתי אותו יושב שם עם חברים שלו "מפתח יש לך?" הוא שאל בחיוך. "יש..למה?" שאלתי אותו והרגשתי את כל המבטים המציקים של
חברים שלו עליי. "אני הולך לדר" הוא אמר. "האא תהנו" אמרתי להם בחיוך והלכתי. "פאק,אתה חייב לסדר לי את אחותך." שמעתי את דר אומר
לצוף "היא אחותי..היית מת" צוף ענה לו.
כשחזרתי לכיתה ראיתי את סיוון ויובל מדברים ~מוזר,הם אף פעם לא מדברים לבד...~ אבל התעלמתי והלכתי לשבת ליד לי.
השיעור התחיל..ועבר לאט מהרגיל,אבל אני הייתי בשלי.. הסתכלתי על יובל שיושב ליד סיוון ומשחק לה בשיער,בכלל לא הבנתי מה הולך פה.
#משעמם לי!!# לי שלחה לי פתק פתאום
#כנ"ל..# שלחתי לה וחזרתי למחשבות שלי.
#אני אומרת לך,אפילו אם תהרגי אותי עכשיו זה פחות יכאב!# היא כתבה ועשתה לי פרצוף עצוב.
חייכתי אליה ולא עניתי לפתק.
#את באה אליי אחרי בצפר?# היא שלחה.
#עוד פעם?# שאלתי.
#לא רוצה..לא צריך# היא אמרה.
#רוצה,בטח שרוצה# עניתי ואז היה צלצול להפסקה.
יצאתי לדבר עם אמא בטלפון,להודיע..ובמהלך השיחה הסתכלתי לכיתה כל הזמן,לראות מה הולך שם עם יובל..
ראיתי את לי וסיוון מדברות ואז סיוון פנתה למקומה,נכנסתי עם הצלצול רק מחכה לסוף היום המשעמם הזה.
היום שלא כהרגלו עבר לאט מידי,ואין צורך לומר שיובל לא החליף איתי מילה..
כאב לי,באמת שכאב,הוא היה הבן-אדם הראשון שהכרתי פה,ועכשיו אנחנו לא מדברים וזה הציק לי.
בסוף היום הלכנו לביתה של לי וכשהגענו נחתנו על הסלון שלה משמיעות אנחת רווחה.
"אז מה מכינים?" היא שאלה.
"לא..בלי בישולים,אח"כ נצטרך לנקות את הכול..חוץ מזה אין לי תאבון" עניתי בחוסר חשק.
"תגידי טלי,את בטוחה שאת בסדר?" היא שאלה..
"כן.." עניתי,או יותר נכון שיקרתי.
"בערך.." המשכתי לומר.
"לא! אני לא בסדר בכלל.." אמרתי לבסוף. "יובל הא?" היא שאלה ואני הנהנתי "זה קורה לבחורות הכי טובות" היא אמרה בגיחוך,
אבל כשהיא ראתה שאני לא בחשק לבדיחות היא הפסיקה.
"אם אנחנו כבר בנושא של יובל..יש משהו שאת חייבת לדעת" היא אמרה ואני הסתכלתי עליה,מנסה לקרוא אותה,מנסה לדעת מה היא תגיד.
"אני חושבת שעדיף שתרדי מהקטע שלו.." היא אמרה
"כן.." הסכמתי איתה "הוא עקשן מידי,הוא לא ידבר איתי.." הוספתי לומר.
"לא.. לא בגלל זה" היא אמרה ואז הייתה שתיקה של כמה שניות.
"מתפתח משהו בינו לבין סיוון" היא ירתה את זה לאוויר,בלי שום התראה מוקדמת.
באותה שנייה שהיא אמרה את זה פשוט קפאתי.
~יובל? סיוון? חשבתי שהוא בקטע שלי בכלל..~
אני מודה,הייתי מאוכזבת,ממני,מסיוון ובעיקר ממנו.. הוא נתן לי להרגיש שהוא רוצה אותי ואני כמו מטומטמת האמנתי לזה.
כל המצב גרם לי לאי נוחות,הייתי חייבת ללכת.
"אממ..לי,תודה על הכל,אני פשוט חייבת ללכת ל..לעשות משהו חשוב" אמרתי.
"אבל רק הרגע באנו.." היא אמרה כאות מחאה. "אני מעדיפה להיות בבית עכשיו,אוקיי? אני מקווה שאת לא כועסת.." אמרתי.
"לא..זה בסדר,אממ טוב אז...ביי" היא אמרה "ביי" השבתי לה,התחבקנו ויצאתי מביתה.
כל מי שראה אותי מבחוץ היה יכול להגיד שאני נראית רגועה אבל מבפנים..מבפנים הייתי עצובה,כועסת,עצבנית,נסערת פשוט הכול ביחד.
התהלכתי ליד הפארק שקרוב ליד הבית של לי,חשבתי שאולי שם אני יכולה להרגע.
אבל לא,ראיתי שם את יובל וסיוון על איזה שהוא ספסל יושבים ומדברים,הוא ראה אותי והסתכל עליי.
ואז..אז הוא נישק אותה,אני לא מאמינה הידיעה שהם ביחד לא מספיקה,אני גם צריכה לראות את זה מול העיניים?!
הרגשתי רע,נסערת..התחלתי לבכות משום מה והלכתי מהר הבייתה.
נכנסתי הבייתה ושמעתי את צוף קורא "מי שם?" ולא עניתי,באמת שלא היה לי חשק,הוא יתחיל לחקור אותי עכשיו-מי עשה ומה עשה..
הייתי צריכה קצת זמן לבד.
עליתי במדרגות ושמעתי את צוף אומר למישהו "חכה לי,אני נכנס להתקלח ונעוף מפה טוב?" וצוף נכנס למקלחת.
עברתי ליד החדר של צוף במהירות,נכנסתי לחדר שלי,טרקתי את הדלת וזרקתי את התיק בעצבים על הקיר שממולי.
התיק פגע במראה שהייתה על הקיר והיא התנפצה,את האמת? לא היה אכפת לי,לא היה אכפת לי מכלום.
"את בסדר?" מישהו נכנס נסער לחדר שלי,זה היה דר.
"ממ...מה אתה ע..ושה פה?" שאלתי בגמגום. "לא הלכת עם צוף לבית שלך?" 
"את בסדר?" הוא שאל שוב,מתעלם מדברי.
"אא..אני..כן" השבתי.
"את לא נראית בסדר.." הוא אמר ולא היה לי כוח שיתערבו לי בעניינים.
הלכתי לכיוון המראה השבורה והתחלתי להרים את החתיכות.
דר התכופף כדי להרים את החתיכות "אז למה ילדה יפה כמוך בוכה?" הוא שאל.
"סתם..לא משהו חשוב" אמרתי.
"אם זה גרם לך לבכות זה חשוב..בא לך לספר לי?" הוא שאל ותוך דקה מצאתי את עצמי מרימה את חלקי המראה השבורים עם דר
ומספרת לו מה שקרה לי.
"הוא אידיוט" דר פסק "פשוט אידיוט" הוא הוסיף.
"למה אידיוט?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה.
"כי הוא לא יכול להראות לך שהוא אוהב אותך וללכת למישהי אחרת" הוא אמר.
לא הגבתי,פשוט שתקתי..
"אם לי זה היה קורה,לא הייתי מוותר בקלות על ילדה יפה כמוך,לא משנה מה הסיבה" הוא אמר והסתכל בעיניי.
סיימנו להרים את החתיכות ואז זה פשוט קרה.
דר התקרב אליי לאט-לאט ונישק אותי.
זה הרגיש לי כל כך נכון להתנשק איתו,הוא יותר בוגר..יותר מבין.
וכשהפסקנו קלטנו את צוף עומד בדלת.