ענייה בעלייה

לא יודעת , קצת מוזר לי הקטע הזה שטוב לי.

אני עדיין גוררת אחריי צרות ופחדים ופינות לא טובות שאינן סגורות (אבל סוגרת אותן לאט לאט) אבל לא יודעת -

טוב לי!. כמובן באופן כללי כזה ויותר חיצוני אבל אני מרגישה במעין שינוי כזה,שינוי לטובה.

המון זמן לא כתבתי כאן,פשוט מחוסר זמן וגם מן הטעם שאני מוצפת,מוצפת-ברגשות,ברגעים,באנשים.

אני עוברת איזשהו שינוי.שינוי לטובה.

אני מרגישה כאילו הייתי כלואה בתוך הכלא של עצמי , השתחררתי ממנו ורק עכשיו אני מתחילה לגדול -לצמוח.

לפרוח.

גם הפחדים שלי שונים.אני הרבה יותר חזקה היום.הרבה יותר חכמה.הרבה יותר דואגת לעצמי.

היום פחד כבר לא משתק אותי.לא סוגר אותי.אני חושבת שזה הרבה בזכות האנשים הסובבים אותי.

פתאום גיליתי עולם מלא של אנשים שאיכפת להם ממני וחשוב להם שיהיה לי טוב,אבל באמת.

רק בחודש האחרון קרו כל כך הרבה דברים טובים ,דרמטיים ,חזקים ,קשים - אירועים חוויתיים! של חיים! דברים שלא הרגשתי אותום מקודם ,שלא חוויתי.

לידיד הכי טוב שלי בעבודה נפטר אח תאום שהוא בכלל הסתיר ואח"כ התברר שזה בגלל שהוא היה נכה וכנראה שהוא איפשהוא הרגיש אשמה על זה כל חייו.

הבוסית שלי מתנהגת אליי כאילו אני ילדה שלה והיא מנסה לחנך אותי כל הזמן ,לטוב ולרע,בשיטת המקל והגזר.

רבתי עם חברה טובה בעבודה ואח"כ השלמנו.

הטחתי בפני אמא שלי שאני רוצה שתצא לי מהורידים ושתבנה לעצמה חיים משלה ושתפסיק להידבק לשלי.

ליבי שלי הפסיד לישראל בגמר כוכב נולד.שזה בסדר בסופו של דבר כי גם את ישראל אני אוהבת(אבל אין,פשוט אין ולא יהיו כמו ליבי.).

שלא תבינו לא נכון,אני עדיין רסק עגבניות מבפנים.אין לי את האחיינים שלי לחבק ולנשק כמו שתמיד אהבתי , אני עדיין צריכה לקום מהתרסקות כלכלית ,אני גם מתמודדת עכשיו מול המציאות בכל הקשור למשפחה שלי -או יותר נכון לחוסר המשפחה,צריכה להתמודד ולהשלים עם העובדה שנולדתי לתוך אחת כזאת שעדיף ולא הייתה.

בכל זאת,עכשיו זה אחרת.עכשיו עם כל העצב והכאב והמצוקות גם טוב לי.אני מחייכת וצוחקת ונהנית -מבפנים ממש.יש לי מטפלת מצויינת שמצאתי לא מזמן שבאמת יודעת לעשות את העבודה ואני ממש מרגישה את ההבדל משתי מטפלות קודמות שהיו לי.היא ממש משנה אותי -לטובה.מראה לי אותי,כמו שאני, ומלמדת אותי לקבל ולאהוב את עצמי לטוב ולרע.

לחשוב על כל מה שעברתי במשך פחות משנה זה פשוט מדהים.. כזה שינוי..... חצי מהפך.

ההבדלים באנשים בחיי....והכל במרחק של סה"כ 40 דקות נסיעה.....כמו עולם אחר לגמרי.........

לפני 10 חודשים כשזרקו אותי לרחוב גיסתי כדי לעודד ולחזק אותי נתנה לי סטירה,והיום 10 חודשים אחרי כשצריך לתקן אצלי את החשמל בדירה - כל השכנים ,החברים וכמעט כל מי שאני מכירה פשוט יבוא וינסה לעשות את כל מה שהוא יכול עד שהאור יידלק.

וזה מה שקרה לי - האור פשוט נדלק לי!.

נדלק לי האור.......

פתאום בא לי להקדיש לכם את השיר הזה:

שיר בעיפרון

ביצוע: בית הבובות
מילים ולחן: אמיר אטיאס