תראו, זאת אני.

זה קשה לי.

כבר פעם שנייה.

בכל פעם שה-4 בדצמבר מתקרב, יש לי צמרמורת. כבר שנה שנייה.

זה היום שבו היא נולדה. מישהי מקסימה שלעולם לא תכירו ואני לא אראה אותה שוב. וחבל.

וכואב לי. כואב לי כ"כ. התגברתי על זה מאז שנה שעברה, אבל לעולם זה לא יעבור לחלוטין.

בעיקר שיש כאלה שהיא בקשר איתם ומהם אנשים שמרכלים עליה מאחורי הגב, לא סובלים אותה ואני לא יכולה להגיד לה את זה.

עזבו. לא משנה. לעולם לא תבינו.

"אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי, אוי אוי". כמה שבא לי לצעוק כמו בועז בתמונה..

אני רוצה למחוק את עצמי, אבל לא מצליחה.. בבקשה, תעזרו לי.