נמאס לי מהצביעות הפתאטית שאופפת אותי.
אנשים חושבים שהכל בסדר איתי, "משדרת עסקים כרגיל", אבל ה כ ל ל=א בסדר איתי!!!
אני נראית לכם בסדר?! אני?!
אז נכון..החיים שלי נראים דבש מבחוץ..[אני מצליחה, יפה, מצטיינת, יש אנשים שאוהבים אותי, יש לי משפחה שדואגת לי..וברוך ה', אני מסודרת]
אבל מי אני בכלל?
חתיכת בן אדם מסריח שלא אכפת לו מכלום חוץ מעצמו. אגוצנטרית נרקיסיסטית בשקל מפגרת.
אני טיפשה ופחדנית.
וחלשה....כל כך חלשה...
הרי אם אנשים מסביבי לא היו משבחים אותי כל הזמן, לא הייתי מגיעה למי שאני היום
אני נאחזת בתגובות מסביב
אין לי באמת גב וכוח משלי, משל עצמי
אנשים מבחוץ חושבים שיש לי לב מאבן
ט=ע=ו=ת
אני מרגישה, אני פגיעה ואני פגועה...כל כך פגועה....
מי אני? מה אני?!!?!
נמאס לי כבר
אני רוצה שייראו את החולשות שלי..שירחמו עליי קצת, שירפו ממני כבר, שיעזבו אותי... קיבינימט!
נמאס לי שאנשים חושבים שהבכי שלי מזויף
שאני לא יודעת מה זה לאהוב, מה זה להרגיש, מה זה לכאוב.
גם לי מותר לבכות לפעמים, להתפרק.
להגיד שרע לי, שאני צריכה עזרה
אבל אני לא יכולה..
האגו לא נותן
אנשים מסביבי לא מצפים ממני להישבר
זה נראה להם מזויף.
מה, אני לא בנאדם?!!??! גם לי מותר!!!!
אין טעם לבכות, אף אחד במילא לא מאמין.
אז הוצאתי עוד 100 במבחן..נו יופי, מה זה עוזר לי עכשו?
זה ממלא אותי מבפנים? זה נותן לי תחושת מוצלחות? לא!!! ממש לא!!
זה רק מראה לי עד כמה אני חלשה וטיפשה, מחזיקה בכל הכוח שעוד נותר בי בדברים חיצוניים שירימו אותי קצת מעל הרפש שבו אני נמצאת עמוק...עמוק מידי.
טיפשה!!!!!!! בא לי לצעוק על עצמי
אבל אי אפשר.
אני חזקה חזקה חזקה.
יותר נכון - כולם חושבים שאני חזקה
ומי אני - שאאכזב אותם? שאגיד להם שהם טועים טעות מרה? שאני סתם...אחת כמותם, לא אלוהית, לא מצליחנית, סתם אחת...אחת רגילה, נורמלית. שמותר לה לבכות ומותר לה להישבר מידי פעם. אחת שאנשים לא חושבים שהבכי שלה מזויף, שהכאב שלה הוא לא אמיתי.
ואני כל כך רוצה להיות...כל כך משתוקקת להיות אחת שבאמת יכולה לאהוב מישהו בלי תנאים, עד הסוף, באמת יכולה להרגיש כאב ואהבה.
אין בי תחושות.
אני סתם נפש מהלכת
לא מרגישה כלום...אבן אבן אבן!!!!!
לא אהבה, לא שנאה, לא כאב ולא צחוק
הכל מזויף
זיוף אחד גדוללללללל
שונאת את זה, שונאת!
יש את המשפט : "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?"
ואני הארז, העאלק חזק, העאלק מצליחן, העאלק זה שהכל הולך לו בקלות..אני צריכה לשדר עסקים כרגיל תמיד..שחס וחלילה מה יגדו הקטנים לידי, הרגילים..השמחים המאושרים בחלקם הלא מוצלח מידי...
בא לי לצעוק חזק לשמייייים
אולי מישהו ישמע
אולי אני יתפרק קצת
אולי אני אלמד קצת מה זה להיות רגילה
בלי כל האגו והחומות מסביבי
אני בסה"כ רוצה להיות רגילה..מה כבר ביקשתי?
זו בקשה כזו גדולה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
