יאיר, ניו יורק, הבלוג

ביום שישי לפני שבוע ראינו בסינמטק של האנטינגטון סרט דוקמנטרי (אותו ביים מעולה סטיפן וולקר) על המקהלה  

Young At Heart

שזמריה הם דיירי בית האבות 'וולטר סאלבו' בנורטהאמפטון, מסצ'וסטס.

המקהלה נוסדה ב 1982, והיא מנוהלת מראשיתה על ידי המנצח בוב קילמן בן ה 52, כאשר גילאי המשתתפים נעים בין 72 ל 88, ושיעור התחלופה עקב מוות הוא מטבע הדברים גבוה (שלושה משתתפים מרכזיים בסרט נפטרו במהלך הצילומים).

במהלך ההקרנה קרולין (שלא שמעה עליהם לפני כן מעולם למרות הידע המוסיקלי הענק שלה) היתה נרגשת ומאושרת כפי שאף פעם לא ראיתיה מאז שהכרנו, ומייד היא ביררה וגילתה שיש להם הופעה בניופורט, רוד אילנד, יומיים לאחר מכן. היא אמרה אמנם שלהגיע לשם יהיה בלתי אפשרי, אך בעיניים שלה ראיתי מה באמת היא חושבת, כך שחיש קל עודדתי אותה להתקשר לסוניה וג'ון ולהודיע שביום ראשון היא לא תשתתף בהופעת הגוספל הקבועה שלהם בכנסיית ברודווי טמפל בהארלם, ותחת זאת מצאנו את עצמנו מקרטעים עם הטויוטה הישנה במעבורת לניו אינגלנד ובכביש 95 בואך ניופורט.

ההופעה היתה גדולה, והקהל באקסטאזה. מצורפים כאן ווידאו שצילמנו ולינקים לקטעי יוטיוב. הזקנים, בסרט ובהופעה, היו מדהימים, כל אחד בדרכו, אך יותר מכל התרשמתי מהמנצח בוב קילמן שמוביל אותם כבר 25 שנים. בלב ההוויה הקפיטליסטית שמודדת כל דבר ב'כמה אני יכול לקבל מזה', ודווקא עם קבוצת זקנים חסרי עתיד, 'מיותרים', שאין שום דבר 'להפיק' מהם, בוב מציג אופציה אחרת, אופציה של נתינה, אהבה, תשוקה, ושמחת חיים שאינן תלויות בדבר.

I wanna be sedated