אני כל כך שונאת אנשים שלא משקיעים בעצמם.

כאילו, אם אתה רוצה להצליח, תנסה! ובכל זאת, אני מכירה אנשים שלא עושים כלום אחרי זה בוכים שלא הצליחו.

זה כל כך מרתיח אותי.

אני כל כך לא סובלת אותה. היא עלתה לי על כל העצבים. ו... אני כל כך מצטערת שהכנסתי את עצמי לזה. זה באמת לא מתאים לי.

אבל לא כזה רע לי כמו שזה נשמע, הייתה היום בביצפר הופעה של "נשות חווה" שזה להקת בנות (שולתותתתתת!!!1!!11!) שמנגנות בסגנון קצת דומה לכלייזמרים (אבל בקטנה, כולה קלרינט אחד...) והיה שמייח.

יום חמישי מבחן בלשון והצלחתי להביך את עצמי היום (יעל, זה עדיין מטריד אותי).

עוד קו מפריד-

זה תקופה וזה יעבור.

אל יאוש.