פי, יש המון מקום בכותרת!

עברה הבגרות, ב''ה. והייתה דווקא בסדר (ועל זה אמא הייתה אומרת: "איך לא תהיה בסדר כשכל כך השקעת?!")

וקניתי את הדיסק של איה כורם (איה כורם, אם את קוראת את זה {ט'חחח ברור, הרי היא מנויה כאן} תדעי לך שזה כבוד עצום שקניתי את הדיסק שלך) ובתור פרס על זה שקניתי את זה בדיסק (או שמא זה עונש) ראיתי את זרובלל.

עכשיו בואו נעשה הפסקה קצרה ונדון קצת בעניין הזה.

זרובלל הוא באמת חמד של בחור, ואני לא זוכרת אם כבר אמרתי זאת בעבר, אבל יום שישי (אחרי הדיסק) הבנתי זאת בצורה כל כך ברורה. לא עוד חיוך מטופש אחרי שאני רואה אותו, לא עוד פליק פלאק לאחור של הלב כשהוא אומר לי שלום (והוא, דרך אגב, אמר שלום יפה) וזהו. אני חושבת שסוף כל סוף סיימתי את האובססיה המטופשת שלי לגביו (ובאמת במזל, כי פיתחתי אובססיה לעוד חמש בנים בדרך).

ובחזרה לעינייננו, אחותי התארסה אם עד עכשיו לא הבנתם (וזה באמת עצוב אם עד עכשיו לא הבנתם) וביום חמישי היו האירוסים (כה כה, יום לפני הבגרות. ושלא תחשבו שלא ניסיתי להניא אותם מהשטות הזאת). אני כמובן, הייתי מ-א-מ-מ-ת ואחותי גם הייתה יפה. פגשתי איזה חברה שלה שהייתה בערך מליון שנה בחו''ל (אוסטרליה. שיא הקוליות כמובן) ואני אוהבת עד מאוד. דיסקסנו על הליצנות ועל כמה שאני נהיית דומה לאחותי וגם קצת השמצנו את ההדרכה (למרות שהיא הייתה קומונרית בבאר שבע) ואז חברה אחרת של אחותי (שבמקרה הייתה המדריכה שלי בנבטים) התחילה להתעצבן. חוי זה היה משעשע.

אני מנסה לארגן יומולדת לאמא שלי מיום רביעי וזה לא מצליח כל כך.

מספיק חפרתי.

שיהיה לילה טוב, חופשה נעימה ושבוע טוב!

אל יאוש.

נ.ב התחלתי לקרוא את "יש ילדים זיגזג".