היוש, הפעם קצת איכזבתם, היו פחות תגובות מאשר יותר , מצטערת שלא שלחתי הפעם ספולרים
זה בגלל שלא היה לי זמן , ובשבילכם במקום מחר שמתי פרק היום D: מקווה שתאהבו אותו,
בפרקים הקודמים:
רועי הביט בי בציפייה עד שהחלטתי ואמרתי..
אהבה נשכחת - פרק 6.
"כן" חייכתי חיוך גדול
"יופי" התנשקנו ויצאנו למועדון.
כשהגעתי פתאום כולם הכירו אותי למרות שאני אותם לא הכרתי, כולם אמרו לי שלום, חלק קראו לי חברה של רועי וחלק אפילו קראו לי בשמי.
היה מוזר שכולם בחנו אותי ובדקו איך נראת החברה החדשה של רועי ומה כל כך מיוחד בה, או יותר נכון בי.
אחרי שרקדנו קצת ושתינו, קיבלתי SMS מליאן בהודעה היה כתוב:
~ כניראה אין לך ממש חבר נאמן, היה כיף איתו בשירותים ~
ואיתה מצורפת תמונה של שניהם מתנשקים.
התקשרתי לבר והתחלתי ללכת לכיוון השירותים.
"היי בר, איפה אתה?"
"לומד למבחן בהיסטוריה בבית" 'שקרן!!!! ' חשבתי לעצמי
"אה יופי אני באה אליך"
"לא עדיף שלא אני אדבר איך מחר"
"לא אני באמת באה אליך הנה אני פותחת את הדלת" באתי ופתחתי את הדלת של אחד
מתאי השירותים , הייתי בשוק ליאן הייתה שם כמעט ערומה והוא היה עם חיוך גדול ומרוח על פניו, ברגע הזה נשברתי יצאתי משם בוכה, רועי הלך אחרי ניסה להבין מה קרה אבל הלכתי מהר ולא התייחסתי אליו, לקחתי מונית וחזרתי הביתה.
לא היה לי עם מי לדבר, לא יכולתי לדבר עם רועי מכיוון שאם הוא ידע שהיה לי חבר ועל ההתערבות הכול יתפוצץ , לא יכולתי לדבר עם הורי מכיוון שלמרות שלא הראו זאת היה להם הרבה בעיות והיו שקועים בחובות ולא יכולתי להפיל עליהם עוד בעיות, אז נזכרתי במורן , הרי היא הייתה החברה הכי טובה שלי אי אפשר לפרק את כל מה שהיה תוך שבוע.
התקשרתי לפלאפון שלה אך היא לא ענתה, ניסיתי עוד שלוש פעמים אך בכולן היא לא ענתה , הבנתי שכן אפשר לפרק הכול תוך שבוע , הסתגרתי בחדר בוכה ובוכה עד שנרדמתי עם כרית רטובה ועיניים אדומות.
כשהתעוררתי חזרתי לישון, לא רציתי ללכת לבית ספר, לראות את החיוך המנצח של ליאן ולנסות להסביר לרועי מה קרה אתמול, אך לצערי אימי שמה לב שלא ירדתי למטה כמו בכל בוקר ועלתה לחזרי.
"מתוקה, מה קרה?"
"כלום אני קצת לא מרגישה טוב" אמרתי ועשיתי את עצמי משתעלת.
"אוי אולי יש לך חום"
"לא, לא קצת כואב הראש והגרון, בטח סתם קצת מקוררת, אוכל היום אולי להישאר בבית?"
"אני לא יודעת, בזמן האחרון את לא משקיעה בלימודים, אין לך מבחנים"
"אמא בבקשה, היום אין לי מבחן"
"טוב בסדר, אם תצטרכי משהו תתקשרי לפלאפון שלי."
"טוב תודה אמא" עניתי בתמימות והיא יצאה.
הדלקתי את ה-MP שלי והקשבתי למוסיקה, לפתע שמעתי את השיר
THREE DAYS GRACE של NEVER TOO LATE
(הערה קטנה: השיר למי שמעוניין להקשיב - השיר )
והקשבתי למילים
This world will never be
What I expected
And if I don't belong
Who would have guessed it
I will not leave alone
Everything that I own
To make you feel like it's not too late
It's never too late
Even if I say
It'll be alright
Still I hear you say
You want to end your life
Now and again we try
To just stay alive
Maybe we'll turn it around
'Cause it's not too late
It's never too late
No one will ever see
This side reflected
And if there's something wrong
Who would have guessed it
And I have left alone
Everything that I own
To make you feel like
It's not too late
It's never too late
Even if I say
It'll be alright
Still I hear you say
You want to end your life
Now and again we try
To just stay alive
Maybe we'll turn it around
'Cause it's not too late
It's never too late
The world we knew
Won't come back
The time we've lost
Can't get back
The life we had
Won't bleed us again
This world will never be
What I expected
And if I don't belong
Even if I say
It'll be alright
Still I hear you say
You want to end your life
Now and again we try
To just stay alive
Maybe we'll turn it around
'Cause it's not too late
It's never too late
Maybe we'll turn it around
'Cause it's not too late
It's never too late (It's never too late)
It's not too late
It's never too late
בעיקר התמקדתי בפזמון - שאף פעם לא מאוחר, ולמרות שאתה רוצה לסיים את חייך עדין צריך להישאר עם התקווה ולהישאר בחיים.
השיר נתן לי תיקווה ותכננתי לי בראש מה אני הולכת להגיד ולעשות עם רועי,ליאן,בר ומורן.
בסביבות 12 הפלאפון צלצל ועל הצג היה כתוב:
בר המושלם מתקשר/ת אליך
' אני חייבת לשנות את הכינוי שלו בפלאפון' חשבתי לעצמי ועניתי
"בר מה את רוצה, אין לי כוח אליך"
"אני מצטער, זה לא מה שאת חושבת"
"אז מה זה?"
"טוב אז זה כן מה שאת חושבת, אבל זה היה חד-פעמי בבקשה תסלחי" ענה בקול מתחנן
"ידעתי שאתה בוגד בי כבר ממזמן! אבל תמיד היית תמים הפעם זה לא יעבוד לך, מה אני לא מספיק טובה לך? " צעקתי
"לא את מדהימה, היא הייתה סתם"
"עם כמה בנות בגדת בי , כמה?"
"רק עם ליאן וזהו אני נשבע לך זה היה חד-פעמי"
"עלאק חד-פעמי , כמה!?"
"ל..לא יודע" אמר בלחש אך הצלחתי לשמוע
"מה זה לא יודע?"
"לא ספרתי" ענה והרגשתי שהשפיל את מבטו למרות שלא ראיתי אותו, ידעתי לפי טון דיבורו.
"זה אומר שזה יותר מ10 בנות?"
"כן, אבל אני עדין אוהב אותך!"
"פתאום אתה יכול להגיד אוהב אותך , אנחנו גמרנו!" צעקתי וניתקתי, הדמעות התחילו לרדת, שוב.
את רוב היום העברתי בשינה רועי התקשר כמה פעמים אך סיננתי אותו, התעסקתי רק במה להגיד לכולם.
כבר ידעתי איך להוריד מחדש את הביטחון של ליאן, אני כבר מתה לראות את הפרצוף שלה אחרי מה שאגיד לה.
-
זהו...עד לפה D:
מה דעתכם? , אשמח אם תגיבו על הפרק חוץ מפרק יפה חח, כמו מה אתם חושבים
על ליאן, מעיין וכו'.
אוהבת הכותבת . 3>
נ.ב - תודה לכל מי שעשה מנוי, יש יש לי 9 מנוים D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית.