אהבה נשכחת - פרק סיום !

היוש, סורי שלא עידכנתי אבל זה סכ"ה 4 ימים חח , גם הפרק השמיני יקח זמן עד שיתפרסם

כי יש לי מבחן ועבודה להגיש ועדין לא התחלתי לכתוב אותו אז יש סיכוי שתצטרכו לחכות יותר אני מקווה שלא.

יאי היה לי יותר מ- 40 תגובות , תודה לכולם :].

ובפרק היה עוד פעם שיר , אבל אני לא בטוחה שתאהבו אותו , אני אישית מאוד אוהבת אותו,

למרות שההתחלה לא הכי יפה סוף השיר מאוד יפה :] חח.

אז מה שציפתם לו פרק 7:

בפרקים הקודמים:

את רוב היום העברתי בשינה רועי התקשר כמה פעמים אך סיננתי אותו, כבר ידעתי איך להוריד מחדש את הביטחון של ליאן, אני כבר מתה לראת את הפרצוף שלה אחרי מה שאגיד לה.

אהבה נשכחת - פרק 7.

התעוררתי מלאת אנרגיות, אולי קצת מדוכאת מבר אך הכול היה מתוכנן לי בראש.

לבשתי מכנס צהוב ניאון, תלבושת אחידה(חולצה) בצבע אפור ומתחתיה גופיה לבנה ונעליים שחורות שדומות לוונס. הוספתי קצת מייק- אפ ועיפרון שחור כדי להסתיר את העניים הנפוחות מהבכי של אתמול.

בבוקר ליאן עברה דרך הכיתה שלי אבל הסתתרתי לא היה לי כוח שתהרוס לי את המצברוח על הבוקר, אבל בהפסקה היא שוב חזרה ואז היא ראתה אותי.

"את מנסה לברוח מימני?" אמרה עם חיוך גדול וצבוע מרוח על פניה.

"לא, סתם לא רציתי לראות את הפרצוף שלך על הבוקר"

"חח איך ברחת משם עם כל הדמעות, עם ליאן לא מתעסקים בובה"

"תודה ליאן" חייכתי אליה.

"על מה?" אמרה מבולבלת מהתשובה שלי.

"בזכותך גיליתי שאני אוהבת את רועי ואני לא סובלת את בר ושהוא בגד בי , בזכותך גילתי את זה ולא הייתי צריכה להמשיך להישאר איתו"

"מ..מה?" התחילה לגמגם

"כן ממש עזרת לי ,אהמ..אני צריכה ללכת ללוקר אפשר לעבור"

"כן..כן" אמרה בשקט, כנראה לא היה לה משהו שנון להגיד.

ליד הלוקר חיכה לי רועי, 'טוב לנשום עמוק, אני לא יכולה להגיד לו את האמת הוא יעזוב אותי וזה אני ממש לא רוצה, אני חייבת לחשוב על משהו' חשבתי לעצמי ותוך כדי התקדמתי ללוקר.

"היי, אני חושב שאני צריך כמה הסברים לא?"

" בוקר טוב גם לך" אמרתי בצניות

"חח מצטער, בוקר טוב" אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה.

"אמ..כן אני מצטערת שסיננתי אותך פשוט לא היה לי מצברוח לכלום בגלל שלילה לפני."

התחלתי להגיד אבל לא ידעתי מה להגיד התחלתי להיות בלחץ 'שיט מה להגיד לו? אני חייבת לחשוב על משהו, והעיקר לא לגמגם לא לגמגם אז הוא על בטוח ידע שאני משקרת.'

"מעיין, את איתי? חח תמשיכי" צחקק מעט וחיכה שאני ימשיך.

"בגלל שלילה לפני , במסיבה שהלכתי לשירותים היה שם מסומם והוא ניסה לאנוס אותי" אמרתי והשפלתי את מבטי ' לא ,לא מה המצאתי! מי היה מאמין לזה? וגם אם הוא יאמין, הוא ירצה לעשות עם זה משהו, והשקר רק יגדל, יופי שרקנית!' חשבתי לעצמי עם הראש למטה.

"את זוכרת איך הוא נראה?" אמר רועי ושמעו על קולו שהיה בלחץ

"לא היה חשוך"

"אל תדאגי נעבור את זה, אני ישמור עליך" אמר וחייך אלי

"תודה" אמרתי ונשענתי על הכתף שלו, עם הרגשה מגעילה של בוגדת בלב.

היה צלצול ונפרדנו, הוא רצה שנבריז שוב אבל החלטתי שאני חייבת לפחות ללמוד מעט בשנה הזאת, בסוף השיעור המורה למתמטיקה התחילה לחלק מבחנים.

'יופי במתמטיקה אני תמיד מצליחה להגיע ל90 , עכשיו אוכל להראות להורים שלי שאני כן לומדת'

"מעיין, אמרו לי שאת תלמידה מצטיינת ואיני רואה את זה, אני צריכה חתימה על המבחן מההורים" 'היא סתם מגזימה' חשבתי לעצמי אך על המבחן היה כתוב 48 מוקף בעיגול גדול ולידו 'לא מספיק' עם סימן קריאה.

"מ..מה זה לא יכול להיות , אני אף פעם לא נכשלתי"

'אני לא יכולה להראות את זה להורים שלי לא עכשיו' חשבתי לעצמי בדרך הביתה

"היי מתוקה איך היה בבית ספר?" שאלה אימי.

"אמ..בסדר, מה את עושה פה את לא בעבודה?"

"כן מתוקה על זה אני צריכה לדבר איתך" הקול שלה היה רציני, כנראה יש לה משהו חשוב להגיד.

"בואי שבי לידי" התיישבתי לידה, והיא התחילה לדבר.

"מעיין אז בזמן האחרון את יודעת שקענו בחובות, למרות שניסינו להסתיר את זה מימך, המצב ידרדר ואת צריכה לדעת מיזה" היא לגמה מהתה שהיה על השולחן והמשיכה.

"אנחנו לא מצליחים לחסות את החובות , והיום פיטרו אותי, לדעתי בגלל שפחות עבדתי והייתי מותשת מכל הדוחות, לא ישנתי בלילות, לכן אני ואביך החלטנו לעבור לדירה יותר קטנה יותר פרקטית, היא תהיה רק עם קומה אחת ועם מעט חדרים" אמירה ושתקה, דמעה אחת זלגה על הלחי שלה אך הסתירה אותה כדי שלא אראה שהיא בוכה.

"אמא זה בסדר , אני גם יעבוד, אני כבר מספיק גדולה אנחנו נסתדר נכון?"

"אני לא יודעת.." אמרה ומלמלה משהו כמו "אני מקווה שהמצב לא ידרדר ונצטרך לישון בארגז"

"אמא נכון?"

היא לא ענתה היא רק הסתכלה עלי וענייה היו מלאות דמעות.

חיבקתי אותה, אחרי 10 דקות של שתיקה עליתי למלא לחדר שלי, שמעתי שיר במערכת והתחלתי לרקוד , הריקוד היה הדרך היחידה שלי להשתחרר חלק מנגנים, חלק כותבים אך אני אהבתי לרקוד , יכולתי להביע בריקוד הכול: זעם,שמחה, עצב וכו'.

שמעתי את השיר Aly & AJ - Silence

(קישור : השיר למי שרוצה לשמוע)

אהבתי את השיר הזה, הוא היה שקט ותמיד יכולתי לחשוב איתו.

ידעתי שלא אספר לאף-אחד שאני עוברת דירה, יחשבו שאני ענייה שאין לנו כסף יתחילו לרכל עלי , מצד שני אולי אנחנו באמת עניים , אולי המצב ידרדר, איך אוכל לסבול לבד.

אני אוהבת רועי אבל משום מה איני מרגישה ביטחון לספר לו דברים, אולי בגלל שלפני זה הוא היה עם ליאן ובכל זאת הוא גם עשיר ומקובל כמו ליאן, ואני רק הרסתי את הזוגיות בניהם, אולי פשוט אחזיר את כל המצב לקודמתו אתן לליאן את התהילה, אבל אי אפשר אני כבר נקשרתי לרועי איני יכול לוותר עליו , כל המחשבות התחילו להתבלגן לי.

החלשתי את המוסיקה והתיישבתי מול המחשב, קיבלתי הודעה מ- ~עניים תכולות~

הייתי מתכתבת איתו מדי פעם, מכיוון שלא הכרתי אותו הרגשתי בנוח לספר לו הכל כאילו אנחנו מכירים שנים.

~עניים תכולות~: היי

מעיניי ^^:  היי :/

~עניים תכולות~: מה הדיכי?

מעיניי ^^:  הכל מתפרק לי

~עניים תכולות~: מה זה הכל?

מעיניי ^^: אני משקרת לכל העולם , רועי חושב שניסו לאנוס אותי, ליאן חושבת שיש לי את שיא הביטחון ולא מפסיקה לפגוע בי , קיבתי 48 במתמטיקה למרות שזה היה המקצוע שהייתי הכי טובה בו וההורים שלי שקועים בדוחות ואנחנו צריכים לעבור דירה, אולי נהיה עניים :(

מעיניי ^^: אני מצטערת שאני מוציאה עליך הכל :'( :'(

~עניים תכולות~: זה בסדר, תמיד יותר קל להוציא הכל מאשר לשמור בבטן, את רוצה לספר לי למה רועי חושב ככה?

מעיניי ^^: אתה תחשוב שאני כלבה.

~עניים תכולות~: אני לא, אני מבטיח.

מעיניי ^^: טוב אז אתה זוכר שאמרתי לך שהתקבלתי לתיכון לריקוד.

~עניים תכולות~: כן..

מעיניי ^^: אז ככה..

התחלתי לכתוב לו כל מה שעברתי בשבוע האחרון מהיום הראשון עד למסיבה.

~עניים תכולות~: וואי זה הרבה לשבוע אחד

מעיניי ^^: כן אה..:'(

מעיניי ^^: הייתי מעדיפה לחזור אחורה ולעצור את הכל , להישאר מי שהייתי.

~עניים תכולות~: אולי את חושבת ככה עכשיו אבל תדמייני את עצמך בתיכון שוב שקטה, שוב אף אחד לא מתייחס אליך, לא עדיף לך לפטור את הפלונתר עכשיו מאשר שוב להיות 'הילדה הלא קיימת'.

מעיניי ^^: יכול להיות, אני כבר לא יודעת , מה אתה אומר לספר לרועי?

~עניים תכולות~: לדעתי תספרי לפני שזה יתפוצץ לך בפרצוף , לא הייתי בוטח בליאן שתשמור את זה כסוד.

וכמו ש~עניים תכולות~ אמר זה בדיוק מה שקרה, ליאן אמרה לרועי שאני ועוד ילדה החלטנו להתערב עליו לראות אם אצליח להשיג אותו ולגרום לו לעזוב את ליאן, בנוסף אמרה לו שיצאתי בוכה מהמועדון בגלל שהחבר שלי בגד בי וכל הזמן שהייתי איתו היה לי חבר וסתם שיחקתי בו.

ידעתי שעכשיו אני הולכת לאבד את רועי, ברגע הכי לא נכון,

בסוף היום ניגשתי לרועי.

"מעיין אני לא מעוניין לדבר"

"בבקשה תן לי להגיד משהו להגנתי"

"לא ניראה לי שתוכלי להגיד משהו שישפר את המצב" אמר והתחיל ללכת לכיוון היציאה.

"חכה שנייה" משכתי אותו חזרה

"נכון אני התערבתי עם ילדה עליך ושאנסה לגנוב מליאן אותך" אמרתי, הפעם לא האשמתי את ליאן היה לי נמאס מהלחמות שלה , השארתי את זה שהתערבתי עם ילדה ולא איתה.

"אבל באותו זמן התחלתי לחבב אותך  ולהרגיש אליך משהו שלא הרגשתי אף פעם" המשכתי.

"כן היה לי חבר באותו זמן וכן ברחתי משם כי הוא בגד בי ולא כי כמעט אנסו אותי, אבל בזכות זה גיליתי שאני רוצה אותך ומרגישה אליך משהו" אמרתי והשפלתי את מבטי, דמעות ירדו מעניי אך ניסיתי להסתיר זאת.

"אני לא יודע מעיין, אני חזרתי לליאן, כנראה למרות הכול ליאן יותר אמינה ממך "

"כבר הספקת להחליף אותי" ניגבתי את דמעותיי ועניתי בקרירות, הוא לא ענה אז המשכתי,

" עם הזמן תיראה שליאן היא לא כל כך אמינה לגבי כל הסיפור"  הלכתי משם ידעתי שכל מילה נוספת הוא יתחיל לתחקר.

כשחזרתי רוב הבית היה ארוז בארגזים , הבנתי שאנחנו עוברים , שאין הזדמנות שניה להחזיר את המצב לקודמתו.

אכלתי טוסט ויצאתי לחפש עבודה, אם כבר לעבור לבית יותר קטן אבל לא לארגז.

אחרי יום שלם התייאשתי וקיבלתי עבודה ב"בורגר קינג" בתור מנקה , אמרו לי שאני יכולה להתקדם ולעבוד בתור מוכרת או אפילו מנהלת סניף וזה הדבר היחיד שהשאיר לי תקווה לעבוד שם ולנקות. ידעתי שיכולתי לפלרטט עם מנהל הסניף ואפילו הוא ניסה בעצמו אך דחיתי אותו ,החלטתי שהפעם אשיג את המשרה בהגינות.

כל השבוע שמרתי על פרופיל נמוך, ידעתי שזו הדרך הכי טובה שלא יוצרו עלי שמועות וליאן תעזוב אותי במנוחה , דיי היא ניצחה.

אבל להפתעתי מישהי תפסה את המשרה של הביצ'ית , היא סיפרה לרועי שמי שהתערבה איתי הייתה ליאן ושהיא סתם ניצלה אותו , כמובן שליאן חשבה שזו אני.

' אבל מי זו כבר יכולה להיות? הרי זאת לא אני ולא ליאן, מי עוד יודע על ההתערבות הזו?'

שאלתי את עצמי, באותו זמן ליאן התחילה ללכת לקראתי ענייה נראו עצבניות כאילו שום דבר לא יעמוד בדרכה עד שתפגע בי.

-

זהו עד לפה , אמ..לא אהבתי הפעם ממש את הכתיבה של הפרק, עם המחשבות והכל,

אני מבטיחה שהפרק הבא היה עם כתיבה יותר טובה.

הכותבת 3>

עריכה:

וואו יש לי 13 מנויים , תודה לכולם , אני מבטיחה לפצות אותכם עם ספוילרים והכל!