אהבה נשכחת - פרק סיום !

ת'אמת מאוד התאכזבתי שבקושי הגבתם, היו חצי תגובות משהה בפרק ה-6 , בכל זאת כבר יש לי

פחות זמן ורעיונות להמשך הסיפור ושאין תגובות זה עוד יותר מוכיח שאין טעם לסיפור.

אז קחו בחשבון שלא ניראה לי שהיה יותר מ-12 פרקים בסיפור לפי דעתי היו אפילו פחות..ניראה אם היה לי רעיונות ^^

בפרקים הקודמים:

ליאן התחילה ללכת לקראתי ענייה נראו עצבניות כאילו שום דבר לא יעמוד בדרכה עד שתפגע בי.

אהבה נשכחת - פרק 8

באותו יום קרו כל כך הרבה דברים , הגיעה ילדה חדשה לשכבה, היא הייתה ג'ינג'ית עם עניים כחולות ונמשים, היא נראתה כל כך תמימה, רציתי להיות במקומה, להחליט מי ישנא אותי, מי יאהב אותי, להתחיל הכל מהתחלה, לחזור בזמן, היא כל כך הזכירה אותי, אותי הקודמת.

הלכתי אליה והתחלנו לדבר קצת, התברר שהיא איתי באותה כיתה והיא עברה דירה מהצפון לפה מכיוון שהוריה התגרשו והיא גרה כרגע עם אמה , היא שרה ושמה היה נעמה, למרות שנראתה מפוצצת בכסף היא הייתה נחמדה, בניגוד לכמה אנשים מבית הספר.

נעמה גרמה לי לחשוב על כל השבועיים שעברתי בתיכון הזה, איך השתנתי כל כך מהר, בשער השיעורים השתדלתי להקשיב אך הרבה מחשבות התרוצצו בראשי, בשעה האחרונה שהייתה ריקוד הייתי עסוקה רק במחשבות, עדי הציעה לי ללכת לשטוף פנים ולחזור, הלכתי לשירותים ושם כמובן מי אם לא? ליאן הולכת לקראתי עם ענים זועמות, אף פעם לא ראיתי אותה ככה, כל כך כעוסה.

היא התחילה למשוך לי בשער ולומר או יותר נכון לצרוח:

"מי את חושבת שאת, שאת הורסת את החברות ביני לבין רועי , כאילו שמישהו שם עליך, את סיפרת הכל לרועי נכון?!"

ניסיתי להשתחרר, " לא זאת לא אני , אני נשבעת עזבי אותי, די כבר פרשתי קחי את רועי, כן אני אוהבת אותו, אבל די אני לא יכולה להילחם, מספיק" לפתע היא הפסיקה כאילו היא מאמינה לי, היא התחילה לבכות , היא נפלה על הברכיים וחפנה את ראשה בידיה.

"מעיין" היא פנתה אלי, " רועי הוא הדבר היחיד בחיי, הורי מיואשים מימני הם בקושי מדברים איתי ואף פעם לא בבית, מיכל  בזמן האחרון לא כנה איתי ומתחמקת מימני, יש לי אחות אחת ששוכבת עם כל דבר שזז ואני מעדיפה לא להתקרב לחדר שלה ורועי היחיד שתמך בי בכל המצב הזה וגם הוא כבר איננו." הופתעתי, ליאן קיבלה את השיריון של הילדה המושלמת, לשמוע כזה דבר מילדה כזאת נשמע מוזר, איך היא מסתירה את כל החולשות שלה, זה מדהים, ישר התחלתי לחבק אותי, כל הדברים שהיא עשתה לי בשבועיים נשכחו ברגע אחד של מצוקה.

"זה לא נכון ליאן" התחלתי להגיד "יש לך אותי" המשכתי, אפילו אני לא האמנתי לדברים שאמרתי, אני חברה של ליאן?.

ליאן הרימה את ראשה והסתכלה עלי וחייכה חיוך קטן, לפתע מיכל הגיעה בפאניקה גדולה (אם מותר לומר היא שחקנית גדולה, אני לא בטוחה שזו הייתה פאניקה אמיתית)

"אומיגד ליאן מה קרה לך! , כל העניים שלך נפוחות בואי למראה מהר נתקן את הכל ונסתיר את זה עם איפור"

"אוף די מיכל לא כל דבר קשור ליופי" אמרה ליאן למיכל, ממתי היופי לא חשוב לליאן?

"אוי את סתם מקשקשת כי את בדיכאון בואי בואי.."

"לא בא לי מיכל!" ליאן הגבירה את הקול.

"לא צריך ! אני רק מנסה להיות חברה טובה"

"כן בטח חברה טובה, איפה היית שרועי זרק אותי בפעם השנייה השנה?" שאלה ליאן והדגישה את המילה שנייה.

-

"כן בטח חברה טובה, איפה היית שרועי זרק אותי בפעם השנייה השנה?" שאלה אותי ליאן, השאלה הזכירה לי בדיוק מה קרה, אני אמרתי לרועי שהיא התערבה עם מעיין, את כל הדברים הרעים סיפרתי לו על שתיהן, ליאן ומעיין ולאט, לאט ניסיתי להתקרב לרועי, אבל לשווא , כאשר לקחתי את הצעד הראשון ונישקתי אותו הוא נירתע אחורה ואמר שהוא לא מעוניין כרגע לעוד קשר ושהוא כבר נפגע השנה מספיק.

-

כאשר ליאן שאלה את מיכל את אותה שאלה היא שתקה, היא נראתה מעופפת, כאילו חשבה על השאלה בקפידה.

"נו מיכל, יש לך תשובה" ליאן אמרה בקוצר סובלנות ובקול עוקצני.

"לא כל דבר את צריכה לדעת!" צעקה מיכל על ליאן, אך ליאן לא נשארה חייבת:

"הוופפהה, מיכל פיתאום יודעת לדבר,לצעוק, לפני שנתיים את היית כלום! , מאז שאת חברה שלי רק התחילו לשיים עליך וזה רק בגלל שכולם צבועים ובגלל שהם מכירים אותי הם נחמדים אליך!"

"הא-הא , את יודעת מי סיפר הכל לרועי א-נ-י!" מיכל הדגישה את המילה אני, ליאן ואני היינו בשוק כל- כך סבלנו והיא פעלה בסודיות בלי שהיא תיפגע, רק מי שסביבה הספיק להיפגע.

ברגע הזה אני וליאן התחלנו שתינו לצעוק ולמשוך בשערות של מיכל ומי בא, מי אם לא רועי, יוצר הקטטה.

"מה אתם עושות למיכל?!" צעק עלינו ומשך את מיכל מאיתנו.

"אל תחשוב שמיכל כל  כך תמימה" אמרה ליאן ואני המשכתי אותה " כן הכלבה הזאת הרסה לשתינו, את האהבה" ראיתי את רועי מעט מסמיק, אך הוא לא פעל לפי רגשותיו אלא על –פי מה שראה, הוא לקח את מיכל וחיבק אותה, כך שניהם יצאו מהשירותים.

"זה לא יגמר כך" ליאן פנתה אלי " לא, ממש לא" החזרתי וחייכנו אחת לשניה.

ליאן יצאה, אמרתי לה שאני יצא אחריה , אבל בעצם נשארתי שם ובכיתי ,לא יודעת ממש על מה, על רועי, על הציונים, על הבית, הייתי כל כך מבולבלת.

לפתע הרגשתי מישהו נוגע בכתפי, התפללתי שזה היה רועי.

הסתובבתי, לא זה לא היה הוא, זה היה ילד שלא הכרתי, היה לו עניים כחולות ממש עמוקות ושיער שחור עם גווני ג'ינג'י, היה לו פוני כבד הפונה לצד, הוא ניראה כל- כך שונה מהשאר, בלי כובע או ג'ל וממש לא סנוב.

"את בסדר?" שאל אותי.

"בואו נחשוב אני בוכה, אני בסדר?" עניתי בציניות אך הדמעות המשיכו לנזול.

"אולי דמעות אושר" אמר וחייך אלי, חייכתי חזרה אך החיוך ירד במהרה.

"אלכס" אמר את שמו והושיט את ידו ללחיצת יד בציניות.

"מע.." התחלתי להגיד אך הוא עצר אותי " מעיין אני יודע" הוא חייך אלי שוב.

"אז מה קרה לילדה כל כך יפה?"

"חח אין לך חידושים, ילדה כל כך יפה" צחקקתי.

"אני מיושן" אמר והזיז את הגובות.

המשכנו לדבר, סיפרתי לו  על ההתערבות שלי עם ליאן.

"יואו זה כל כך מוזר, אני מכירה אותך סכ"ה חמש שניות ואני כבר מוציאה עליך את כל מה שעבר אלי" הדמעות נעלמו ואיתן חזר החיוך.

" אמ..כן בקשר לזה" אמר וטיפה גימגם.

"את מכירה אותי , אני עניים תכולות"

"מה, אתה הייתה בבית הספר הזה כל הזמן? סיפרתי לילד מהבית ספר את כל הסודות שלי?" אמרתי והמשכתי "על הבית והשיעורים אתה יודע?" שאלתי בתקווה שהוא סתם משקר.

"כן" הנהן והשפיל מעט את מבטו

"אני מקווה שלא סיפרת כלום לאף אחד!"

"אל תדאגי שפתי חתומות"

"חח טוב אלכס היה נעים לדבר איתך , נחמד שיש מישהו שיכול לעלות לי את המצב רוח"

הוא לא ענה הוא רק חייך, חיבקתי אותו למרות שניראה מבויש מהמצב והלכתי משם.

זה היה יום מתיש הכרתי אויבת חדשה (מיכל) וכמה חברים חדשים (ליאן,אלכס ונעמה)

שבועיים עברו בשקט, מיכל ורועי הסתובבו מחובקים כל הזמן, מיכל נראתה מאושרת עם חיוך צבוע של ניצחון אך רועי ניראה אומלל , הוא לא אהב את מיכל , אך הוא חשב שהוא פועל לפי הצדק ולכן נישאר איתה.

אני הידקתי את הקשר עם נעמה ואלכס וליאן ואני בילינו כל הזמן ביחד, צחקנו על מיכל ורועי, מה שבטוח אני כבר לא אוהבת את רועי.

-

"אני מצטער אין לי זמן היום" דחיתי את מיכל בפעם הרביעית השבוע, לא אהבתי אותה, סתם הייתי איתה כי היא צדקה, בנוגע לליאן, בנוגע למעיין, בנוגע להכל.

כבר לא ידעתי מה אני רוצה, את ליאן , את מעיין, או סתם להראות פגוע וצודק ולהיות בגלל זה עם מיכל , חזרתי הבייתה התקלחתי ונכנסתי לחדרי, היא הייתה שם.

זהו..מי שרוצה לראות איך ניראת נעמה היא מופיעה בפוסט דמויות, מקווה שאהבתם את הפרק השקעתי ממש

ושיניתי מעט את סוג הכתיבה.

הכותבת ^^

נ.ב - לכל המנויים שלחתי לדעתי סיפור דיי יפה על ילד שחלה בלוקמיה, סיפור קצר ומרגש.

אז כל מי שמצטרץ אני שולחת גם לו ^^ , אולי שיגמר הסיפור הזה אני יפרסם את הסיפור על הילד עם הלוקמיה פה.