תודה על כל התגבות הצלחתי להגיע ל60 D: אני מקווה שהיו רק יותר קוראים קבועים,מנויים ותגובות
ולמרות שפחות חשוב לי גם כניסות חח..אבל ת'אמת אני מסתדרת כבר עכשיו עם כל הקוראים החמודים שעדין נשארו קבועים 
פרק קודם:
לפתע הרופא נכנס עם אביו של דניס. הוא הסתכל על דניס שעדיין ניסה להתאושש.
"לפני כל השמחה, יש לי הודעה מאוד חשובה ולצערי גם מצערת."
הפרק השביעי
דניס הסתכל וראה שהכל כשורה. לא היה לו כוח לבדוק מה מצב גופו, בגלל שהיה מותש
ועדיין ראה מטושטש.
הרופא כחכח בגרונו והמשיך.
"לצערנו אתה תהיה נכה"
"מה זאת אומרת נכה?! אני יכול לזוז!" דניס הכחיש את מה ששמע וניסה להזיז את רגליו, אך לשווא.
הוא לא וויתר, הפעם הוא צעק ומלמל והמשיך להתפתל במיטה.
הרופא לא אמר כלום. הוא ידע שזו התגובה האופיינית. לפעמים הוא כל כך שנא את העבודה שלו - להודיע לילדים, לנערים ולבני משפחתם את הבשורות הרעות. הוא התנחם בכך שהיותו רופא גם עוזרת לאנשים, והוא נותן לחלק מהילדים והנערים חיים חדשים.
אמו של דניס התמלאה דמעות והסתגרה בתוך עצמה, ואביו של דניס רק התקרב אליה וחיבק אותה.
לאחר שדניס נרגע מעט, הרופא המשיך בדבריו.
"עדיין לא ידוע אם תהיה נכה לכל החיים, ולכן תעבור מספר טיפולים. אולי יום אחד תוכל ללכת. בינתיים אני ממליץ לך ללכת לאחת מהעמותות שעוזרות לנכים כמו 'כנפי זהב' כדי שתהיה לך תמיד חברה. הם באמת דואגים ומטפחים את.." הוא לא הספיק לסיים את המשפט ודניס מיד התפרץ.
"מה עמותה? אני לא הולך לשום עמותה! אני יכול להיעזר בעצמי! ויש לי מספיק חברים!" לדניס היו עוד הרבה דברים לומר אך הוא ידע שאין טעם.
אמו דאגה שדניס לא התפרץ שוב, ומיהרה לדבר: "טוב, תודה דוקטור. אנחנו נחשוב על העניין."
"הנה הפלאייר של העמותות" הוא הניח דף צבעוני קטן על הדלפק ויצא מהחדר.
* * * * *
אמו של דניס ישבה מחוץ לחדרו ליד קולר השתייה. אביו הלך הלוך ושוב בתוך החדר. שניהם היו מופתעים מאוד מהידיעה המסעירה. כמובן שהם הודיעו קודם לכולם, אך הם לא נתנו לאף אחד לבוא, חוץ מאלכס שהתעקש לראות בעצמו שדניס במצב טוב. הם הסכימו שיבוא יותר מאוחר כדי לתת לו להירגע מההודעה המפתיעה, ואולי לא רק לו...
אביו הסתכל על אשתו והתחיל את השיחה:
"את חושבת שהוא באמת יחזור ללכת?"
"ניתן רק לקוות..."
"את באמת מאמינה בזה?"
"כל עוד הוא אמר אולי, הכל פתוח," היא ענתה והוא התיישב לצידה. ניכר היה כי הוא התרגש מכיוון שהזיז את רגלו בעצבנות.
"ומה דעתך על העמותה?"
"לדעתי זה רק יעזור לו, לא?"
"אני חושב כך גם," ענה והסתכל בעיניה.
"אבל זו החלטה שלו"
"הוא לא ירצה אותה, עדיף לי להחליט בשבילו," אמר בקול את הדעה שלה שפחדה להביע.
"אולי עם הזמן הוא יבין."
"אז בינתיים בזמן הזה אנחנו נחליט בשבילו."
"בואי.." הוא קם והתחיל ללכת. "נדבר קצת עם הרופא שייתן לנו עוד קצת פרטים."
בדרך למסדרון הם כבר ראו את אלכס בדרך לחדרו של דניס.
* * * * *
מיה נכנסה לביתה ושמה את תיקה בחדרה.
"אמא הגעתי!" היא צעקה, אך אף אחד לא ענה.
'אוי לא' חשבה בדאגה ומיהרה למטבח, היא ראתה שוב פתק על המקרר.
מיה מתוקה, הלכנו לקנות שוב לדודתך, אתה יודעת איך היא..
הפעם ברי נפרד מימנה, אמרתי לה תמיד שאתרי ההיכרויות האלה לא שווים כלום.
אני אחזור מאוחר, אולי מחר. תלוי מתי תחייך שוב.
אוהבת תמיד, אמא. ליד החתימה צויר לב קטן.
'לא, לא שוב!' חשבה לעצמה. 'הפעם אני אברח!'
* * * * *
אלכס נכנס לחדרו של דניס.
'הכל באשמתי', חשב לעצמו. 'לא הייתי צריך לשכנע אותו ללכת איתי לבר...'
הוא החזיק בחוזקה בראשו והתיישב ליד המיטה של דניס. הוא התחיל לדבר אל דניס, שישן בשינה עמוקה.
"אני כל-כך מצטער," נאנח והמשיך.
"אני לא התכוונתי שכל זה יקרה, כשאמרו לי שאתה נכה רצתי לפה..."
"סיפרו לי ששאלת מה איתי," אמר אלכס וחייך חיוך קטן.
"אז אצלי הכל בסדר, שבר קטן ביד. מה שבטוח, הרבה יותר טוב ממך. אני מבטיח לעזור לך."
"לעזור לו? למה? בגלל רגשי האשמה?" אלכס הסתכל לאחור וראה את שירן שנשענה על המשקוף.
"שירן! לכי מפה!" אמר בלחש ובעצבנות.
"סליחה? אני חברה שלו ומותר לי להיות פה!" ענתה בטון של ניצחון.
אלכס לא סבל את שירן, היא הייתה חברה של דניס ועשתה הכל בשביל שישאר איתה. היו לה הרבה סיבות לדאוג בקשר ליחסיהם, ואחת מהן הייתה שהיא בגדה בו. גם דניס לא היה כזה תמים, ובגד בה מספר פעמים.
היה לה גם דיבור מתנשא, והיחסים בינה לבין דניס לא היו באמת חזקים או אמיתיים.
"כן, אבל אני רוצה להיות לבד איתו!" אמר אלכס.
"מה קרה? התאהבת בו או משהו?" היא הסתכלה עליו במבט מתנשא, זה שאלכס שנא יותר מכל.
"הוא רק חבר טוב, מה יש לך?"
"מה אתה חושב, שאני לא יודעת שאתה שונא אותי רק בגלל שאתה דלוק עליו בסוד?"
"אני לא אוהב אותו! איזה שטויות את מדברת!"
"אי אפשר לדעת כלום עם הומואים..."
עיניו של אלכס נפתחו. "מאיפה את יודעת את זה?"
"יש לי את המקורות שלי..." חייכה חיוך ניצחון והלכה כאילו לא הייתה.
זהו, אין ממש מתח אבל הוספתי הרבה פרטים לעלילה,
מי שקצת הסתבך מוזמן לשאול ואני יסביר חח ^^
אז כמו תמיד תודה לאורן המקסים שעזר לי עם כתיבה נכונה..
ותודה לאתר המושלם בוניטה שעשה לי את העיצוב המדהים הזה ! (קרדיט בסוף הרשימות )
אשמח לשמוע את דעתכם על העלילה ועל הכתיבה,
רעות
אני לא יודעת מה לעשות, הפרק מופיע בתיבה לבנה במקום שהכל היה באפור,
מישהו יודע מה לעשות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית.
