זה היה היום הולדת הכי טוב שהיה לי בשנים האחרונות.
אנשים באמת גרמו לי לשמוח ולהרגיש מיוחדת ביום הזה.

אז זהו, אני חוקית כמו שאומרים. ואני כבר לא ארגיש אשמה כשאני אעשה דברים של מבוגרים.
בשנה הבאה אני אחגוג כבר בזמן השירות הצבאי.
אז תודה מיוחדת לכל האנשים שחגגו וגרמו לי לחייך לכמה שעות.

רק חבל שזה נגמר רע.

חודש דצמבר בתחילתו, ז"א שעוד מעט יחול יום ההולדת.
לפני שנה כשהייתי בת 17, זה היה יום הולדת מאוד משמעותי בשבילי, חיכיתי כבר שיגיע כדי שאני אוכל לגשת לטסט בנהיגה.
(בסוף לא עשיתי חישובים נכונים וניגשתי לטסט רק 3 חודשים אחריי).
כל העניין של הנהיגה היה בעצם הנושא המרכזי של השנה ואחרי שעברתי טסט בחודש אפריל חיי השתנו לטובה.
כשחזרתי בסוף יולי מהוואי , עם רישיון משוחרר, החיים בכלל היו חגיגה.
היו לי 3 שבועות בין טיסה לטיסה כדי לנצל את הרישיון המשוחחר ולנסוע עם חברים שחלקם עוד לא התחילו ללמוד בכלל נהיגה.
יש לזה יתרון שאני גדולה מהם בגיל. זה נחמד להיות זאת שעושה דברים ראשונה ואח"כ כולם רוצים לשמוע ומתעניינים.
היו לנו שתי מכוניות , ולכן רוב הזמן יכולתי לקחת את האוטו השחור מתי שרציתי.
בסוף חודש נובמבר (ביום שישי האחרון) הצטרפה למשפחה מכונית חדשה ויפה. אז עכשיו אין בכלל בעיה של מכוניות.
3 מכוניות- אחת לכל אחד.
וחוץ מהעניין של נהיגה, גיל 17 היה משמעותי בשבילי כי הרבה דברים השתנו. מעבר לזה שנהייתי עצמאית יותר, אני חושבת שהצלחתי להתגבר על דברים מסוימים ואני בנאדם שמח יותר עכשיו.
עוד נושא שנכנס חזק לחיים שלי, זה הצבא. אוקטובר 2006- היה לי צו ראשון. כשבסןף י"א התחילו לבוא זימונים לקורסים שונים במודיעין, קורס טיס וכו'. התחלתי להתעניין בתפקידים השונים המוצעים לבנות ולגבש דעה לגבי מה שאני רוצה לעשות.
עכשיו בכיתה י"ב אנחנו תלמידים במשרה חלקית. אני לומדת את רוב המקצועות באופן פרטי כדי שלא יווצר פער גדול מידי שיהיה קשה להשלים.
אז יש לי יותר זמן להשקיע בעניין החברתי ובכלל בעצמי. לפעמים אני לא נמצאת בבית ימים שלמים, נוסעת ממקום למקום. יותר עסוקה מבזמן שהיו לימודים.
ככה גם יש לי זמן להכיר אנשים חדשים, מה שהיה קצת חסר לי. התלוננתי שאין לי איפה ואיך להכיר אנשים כי לא יצאתי מספיק.

כשאני חושבת על היום הולדת הקרב ובא זאת הרגשה די מוזרה. גיל 18 זה גיל משמעותי וזה אומר שעוד מעט אני מסיימת תיכון ומתגייסת לצבא.
זה אומר שסיימתי 12 שנות לימוד, היום שיחלתי שיגיע אבל תמיד נראה עוד רחוק. 
אנשים יתיחסו אליי כאל אדם בוגר, אזרחית חוקית שרשאית להצביע ולקנות אלכוהול בלי בעיה.

אני לא יודעת אילו הפתעות החיים טומנים לי הפעם, אני רק יודעת שאני לא אתן לדברים שקרו בעבר להשפיע על החיים בעתיד.
אני מרגישה חזקה, אולי בזכות האנשים שהם חלק מחיי. אולי בזכות עצמי והתהליך שעברתי. אולי שילוב של שניהם.
אני כבר לא אותה נועה קטנה ושברירית וזה מה שחשוב.

לפעמים דיבור עם מישהו זר יכול לעזור בהרבה יותר מדיבור עם חבר קרוב. כשאני רוצה לספר משהו למישהו אני חושבת פעמיים אם זה הדבר הנכון.
ישנם מצבים מסוימים שאנשים לא יודעים איך להתמודד איתם והם פשוט מתעלמים או מתרחקים. זה לא עושה אותם רעים, זה רק פוגע בי.
כשמדברים עם מישהו שהוא לא אחד מהחברים הקרובים אין את החשש הזה שהוא ישפוט אותך ויתערב לך בחיים בצורה שאתה לא רוצה.
זה גם נותן הרגשה טובה שאכפת לו ממני כלכך והוא לא לוקח אותי כמובן מאליו.  ושיש לי מישהו אחר שאני יכולה לפנות אליו כשצריך.

זה הכל בינתיים.
שיהיה שבוע טוב לכולנו.