בן 15 וחצי, מתמודד עם השביתה.
עם אח קטן בן 12, עם הפרעות קשב וריכוז, ואחות בת 3.
הם לוקחים את כל תשומת הלב ממהורים, ואליי הם בקושי שמים לב.
אין לי חברה כבר כמעט שנה, בגלל טרואמה רצינית שהייתה לי,
ואני ממש זקוק לאהבה.
אני ב"כיתה של החכמים", עם חברים חכמים, אבל אין מה לעשות,
גם קצת יבשים כאלה.. אז בכלל לא מסתכלים לכיווני...
רק עכשיו בזמן האחרון, התחלתי לצאת עם עוד מלא אנשים אז יש יותר
התקמדות בכל הקטע הזה.
מה שאני מנסה לומר זה שאני צריך תמיכה מאיפשהו
> אין לי מאמא ואבא
> אין לי מהחברים
> אין חברה
ניסיתי לדבר עם ההורים, הרבה פעמים, זה פשוט לא הולך.
עם החברים אין בכלל על מה לדבר..
וחברה, אני מחפש, ומתחיל עם בנות, אבל ההתעלמות חוגגת,
וחוסר הביטחון העצמי גם
וגם לי יש בעיות, וגם אני צריך מישהו לדבר איתו, ולסמוך עליו, ולהיות איתו.
אבל אין.
יש חצי כזה, הם שם כדי להנות איתם, הם שם כדי לשחק איתם, אבל הם לא שם כדי לדבר איתם באמת.
אבל לא הכל רע,
אני משתדל להיות שמח, אבל צריך גם לפרוק.
אני כן נהנה עם החברים, ואני גם לומד לנגן על גיטרה באס,
ואולי תהיה לי להקה עם החברים..
לא חסר לי בגשמיות ולא בחברות.
רק בנפשיות.
אחלו לי בהצחלחה,
=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™EverWhite