לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  הילדה עם הג'ירפה הדמיונית.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2008

הם צדקו! אני טעיתי. אני כזאת מטומטמת לעזאזל.


  alone.gif alone image by Juliana-93

 

 

 

 

                    שלום לכולם. 

עכשיו כבר חופש פסח..

אנחנו בשיאו של האביב וחם =.="

 

 

הם צדקו ואני טעיתי.

החברות שלי.

כל כך צדקו.

נכון החברה שסיפרתי לכם שהחברות שלי כינו פרחה וכל זה?

אז היא באמת כזו.

מגעילה, נצלנית שכמותה.

בעע,

זה הדבר היחידי שיש לי להגיד עליה.

 

 

אתם מכירים את ההרגשה הזאת,

שאתם לבד בכל הדבר הזה שנקרא החיים?

ההרגשה שאתם לבד ואף אחד לא מבין.

ההרגשה שאתם לבד ואין אף אחד שיבוא ויחבק,

או יאמר שהכל בסדר.

טוב,

אם אתם לא -

אני מכירה אותה טוב מאוד.

כבר צריך להמציא לה שם!

כי זה לא דיכאון, זה משהו שהוא הרבה יותר מזה

זה לא עצב, זה גם עצב אבל.. עדיין, זה הרבה יותר מזה.

הרגשה של להיות לבד.

הרגשה של נמאס, הרגשה של כעס, של עצב, של דיכאון עמוק...

הרגשה מגעילה כזאת שמעורבות בה כל כך הרבה הרגשות.

 

זה קורה לי הרבה פעמים.

בזמן האחרון פחות ופחות, אבל זה עדיין קיים.

 

 

 

 

עד לא מזמן לא הבנתי,

לא הבנתי על מה אנשים מדברים שהם "בורחים למוזיקה"

עכשיו? או-הו הבנתי ועוד איך.

אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, חח..קטנה- עד גיל אחת עשרה בערך-

 אהבתי לרקוד בחדר לבד.

בהתחלה אהבתי מזרחית ומשם זה התפתח לפופ והיפ הופ

ועכשיו?

רוק,פופ, מטאל..

השתנתי מאוד, אני יודעת.

אז בקיצור, כשהייתי ילדה קטנה - אמא שלי אמרה לי

"רק שהמוזיקה לא תהיה לך יותר חשובה מהלימודים"

או משהו כזה, משהו בסגנון

ואני אמרתי לה שברור שהלימודים יהיו תמיד יותר חשובים לי מהמוזיקה.

היום אני יכולה לגחך על פעם-

המוזיקה ללא ספק הפכה לאחד הדברים המשמעותיים בחיים שלי,

ואני בטוחה שלא רק בחיים שלי.

 

כל פעם שאני שומעת מוזיקה

אני מרגישה אותה בכל הגוף (היי, סוטים! לא להגזים =.=" )

במיוחד אם זה שיר שאני אוהבת

המוזיקה ממש מחלחלת.. כמה שזה אולי נשמע דפקטי

זה כיף,

זה באמת כיף,

זה דבר שבאמת אפשר לברוח אליו.

 

לא מזמן התחלתי לשמוע גם סינמה ביזאר.

הם נחמדים, נראים כמו חבורת נקבות- אבל נחמדים.

ו..זאת לא רק אני שחושבת

שלסטרייפי הסולן של סינמה ביזאר יש משהו דומה לביל הסולן של טוקיו הוטל, נכון?

אין לי שום מושג מה דומה כל כך אבל הם דיי דומים, רק דיי!

אולי זה המבט או ה..לא יודעת מה.

 

 

אני נהיית אחת מהם?

חלק ממשהו אחד גדול, קבוצה?

אני פריקית?

אין סיכוי..

did i?

אין לי בעיה עם זה, אבל.. טוב, הגעתי למסקנה שאני לא יודעת מה אני =.="

פשוט נורמלית?

נהה, אין דבר כזה..

מה אני לעזאזל?!

 

אני = אני

 

Am I gonna live forever

 Said am I gonna live forever

 better make it now or never

( ever, ever )

Am I gonna live forever 

Said am I gonna live forever

 gotta make it now or never

 ( forever or never )

 

I don´t believe in fairytales

 

 

 

  

dizmoh2zcgtm.gifאני, הילדה עם הג'ירפה הדמיונית.

 

 

 

נכתב על ידי הילדה עם הג'ירפה הדמיונית. , 16/4/2008 18:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



560
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להילדה עם הג'ירפה הדמיונית. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הילדה עם הג'ירפה הדמיונית. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)