היה נחמד לראות עוד קוראים בבלוג.
נממ, אני עדיין חושבת אם לעשות רשימה של קוראים קבועים.
אז, מי שרוצה להיות ברשימה שיגיד,
אם יהיו מספיק אנשים אני יפתח רשימה(:
אההה כן, החלתי לשנות קצת את הזמן שהסיפור נכתב.
פשוט תקראו ותביני.
שני כמה בבוקר, יותר נכון בארבע בצהריים.
בגלל השעה המאוחרת שבה היא הלכה לישון, אחרי השיחה עם מתן.
היא החליטה שהיום, גם היא רואה את עידו שוב או את החברים שלו.
לא אכפת לה מכלום,
היא לא תתעצבן ולא תעשה או תגיד להם כלום.
וככה, הם יפיסיקו. טוב היא לפחות מקווה שזה מה שיהיה.
מאור: שני, אני ליאור ואת עכשיו בחורשה
שני: בנאדם רק קמתי, מה כ'כ דחוף?
מאור: אני רוצה להכיר לכן את חבר שלי, מתן.
שני: מתן? אתמול מישהו בשם מתן דיבר איתי, הוא אמר שהוא חבר של עידו.
מאור: ישמצב שזה מתן הזה. אין לי מושג. קיצר עוד שעה בחורשה. תבואי!
שניה חשבה לעצמה 'מה חורשה עכשיו? ועוד עם המתן הזה.
טוב נוו אני מימלא צריכה לברר איך הוא חבר של מאור ושל עידו'.
"שמןןן ליאור, מה נישמע?" קפצה שני בחיבוקים על שניהם.
"היי יפיופה, הכל בסדר. עוד מעט מתן בא"
"מאור אומר שאת תואהבי את המתן הזה" אמרה ליאור בהתלהבות.
"אם זה המתן שדיבר איתי, אז ממש לא! כי הוא חבר של עידו"
"נוו תעשי לי טובה, גם אני הייתי פעם חבר של עידו" אמר מאור
"שיהיה, נו איפה הכאפה יום שבת היום. יש לי דברים לעשות."
מתן הגיע, בנאדם מדהים ביופיו.
עיניים ירוקות, שיער בלונדיני. פשוט מושלם.
משהו בעיניים שלו תפס את שני, אבל היא שיחררה את המחשבה הזאת מימנה.
היא לא צריכה עכשיו צרות ותיסבוכות עם עידו. ולא עם חבר של עידו.
"היי גבר, מה קורה?" אמר מתן למאור.
"בסדר אחי, בוא תכיר. זאת ליאור וזאת שני" אמר מאור.
"תגיד מתן, איך אתה סובל את המאור המעצבן הזה?" אמרה ליאור בצחוק כמובן.
"ליאור תזהרי מימני, שאני לא אספר לכולם מה היה אתמול" אמר מאור ושניהם צחקו.
"את האמת שאף פעם לא סבלתי אותו. ואת שני, סובלת אותו?" מנסה מתן לנהל שיחה עם שני.
"מתן, בוא שניה ותן להם לריב בשקט" אמרה שני ודחפה את מתן הצידה.
"תגיד, אתה דיברת איתי אתמול במסנג'ר?" אמרה שני.
"אממ כן, למה?" אמר מתן ולא הבין את הפרצוף שלי שני.
"אל תשחק אותה, מה עידו אמר לך ומאתה אתה מחפש פה?"
"חח שני, את חייה בסרט? מאז ומתמיד אני חבר של מאור ואתמול כשראיתי אותך ביקשתי מימנו שיכיר לי אותך"
"את נראת בחורה נחמדה ואני רוצה להכיר אותך לעומק" אמר מתן בחיוך הכובש שלו.
"מצטערת מתן, זה לא מתאים" אמרה שני ברצינות אבל גם קצת בזלזול.
שני אמרה לכולם ביי והלכה לה הבייתה.
היא רצתה שבת שקטה, בלי בנים ובלי מחשבות על בנים.
ליאור מתן ומאור נשארו בחורשה, אז הם החליטו להזמין את ליבי.
ליבי ומאור חברים ולפני אתמול הם היו קצת מסוכסכים.
אבל אחרי היציאה אתמול הכל בסדר בינהם.
אחרי שליבי הגיעה הם צחקו כייפו ונהנו, במיוחד מתן וליאור.
הם הפכו להיות ממש צמד חמד, כאילו הם מכירים שנים.
שני קיבלה שיחת טלפון מליאור בדרך הבייתה.
"הלו? ליאור?" אמרה שני
אבל אף אחד לא עונה בצד השני.
"ליאור מה נסגר? לכי למקום עם קליטה או משהו" אמרה שני בלי להבין.
"אממ שני, זה לא ליאור זה מתן. רציתי להבין למה זה לא מתאים"
"כי... אני מכירה טיפוסים כמוך, לא יודעת למה אתה חבר כ'כ טוב של מאור אבל אתה ממש שונה מימני"
"מה זאת אומרת טיפוסים כמוני?" אמר מתן מחכה להסבר.
"אתה רובוט, אתה נגרר אחרי כולם ועושה מה שכולם עושים. אני רואה את זה עלייך"
"יודעת מה שני, בפעם הראשונה שראיתי אותך חשבתי שאת לא בחורה כזאת,
שאת לא כזאת ששופטת אנשים רק לפני איך שהם נראים. חבל"
"אני באמת לא כזאת, אבל עלייך כל אחד יכול לראות את זה" אמרה שני וניתקה.
'אולי לא הייתי צריכה להגיד לו את זה, אני באמת לא בחורה כזאת.
מה חשבתי לעצמי שאמרתי לו את זה.
אווף אני כ'כ טיפשה, אולי הוא לא כזה. אולי הוא רק נראה כזה ומבפנים הוא שונה.
זה בעצם מה קרה לי עם מאור. סעמק! מה אני עושה עכשיו?'
ואוו, יצא פרק קצת ארוך.
כשהתחלתי את הסיפור לא חשבתי שאני יגיע לדברים כאלו.
חשבתי בכלל לכיוון אחר לסיפור.
וזה מה שכיף שכותבים סיפור (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
