כבר כמה ימים שאני חושבת על שנה הבאה!
אין לי כוח כבר לחשוב על זה מרוב שזה מטריד..
לעשות עוד שנה שירות לאומי? עם המדרשה או בעדיה? באיזה מקום?
להתחיל לעבוד ולעשות פסיכומטרי? להתחיל לחשוב כבר על לימודים?
הכל כל-כך מסובך..
בעבר שהיתי בבי"ס ואח"כ באולפנא הכל היה פשוט..
עולים כיתה בבי"ס, חוזרים מהבי"ס לבית אף אחד לא צריך להחליט מה לעשות מחר או מחרותיים או בעוד שנה שנתיים..
אבל כשמתבגרים מתחילים להבין שהחיים הם לא משחק ילדים וההחלטות הם חשובות..
ברור שבכל החלטה יד ה' נטויה! וכל דבר הוא לטובה! אבל בכל זאת צריך לחשוב לפני כל צעד שעושים לאיזה ש"ל ללכת?
איפה? כמה? למה?
אח"כ צריך לחפש לימודים, עבודה, בחור.
.
ועם כל החיפושים צריך לקבל החלטות! אז זה מטריד מה אני יעשה בחיי..כי כל צעד להבא ישפיע עליהם..
קיבלתי עצה ממישהי חכמה שצריך לעשות השתדלות אבל לא להתעסק בזה יותר מדי, לדאוג, ולחשוב,
כי באמת הכל משמיים! חוץ מיראת שמיים!
מצד אחד אני צריכה להתחיל לעבוד כדי שיהיה לי כסף ללימודים שבעז"ה אלמד..
מצד שני אני ממש רוצה להשאר במסגרת של השירות לאומי והמדרשה בשדרות! אני ממש נהנת! ברוך ה'!
מצד שלישי אם אחליט שאני נשארת בש"ל אולי כדי להחליף מקום להכיר אנשים אחרים ומקום שונה..
ויש עוד הרבה לבטים והתלבטויות..
תפילות והשתדלויות! זה מה שיעזור! :)
שבוע טוב!