"חסרה אני מילים,
אבל מוכרחה אני לכתוב, מוכרחה.
רוצה אני לבקשכם,
שלא תשכחו את המתים.
רוצה אני להתחנן לפניכם
ולבקשכם בכל לשון של בקשה שתנקמו את נקמתנו.
רוצה אני שתקימו יד לנו,
מצבה שתגיע עד השמים,
ציון שיראה אותו העולם כולו,
פסל- לא משיש, ולא מאבן,
אלא ממעשים טובים.
כי אני מאמינה באמונה שלמה,
שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם, ולילדכם, עתיד טוב יותר."
[דוניה רוזן]
_________________
היום הלכנו עם הקשישים לבי"ס קרוב לטקס יום השואה..
יש אצלנו קשישים ניצולים, פרטיזנים וכו'.
הטקס היה מאוד חזק..הילדים קראו ושרו את הטקס כמו שצריך..
אמרו לנו לפני הטקס והצפירה אם יהיה "צבע אדום" אז יש פה ופה מיקלטים כדי שחס וחלילה לא יקרה אסון.
בהתחלה רצו בכלל שלא נבוא כדי לא לקחת על הקשישים אחריות..בכל אופן זה מסוכן..
כשהתחיל הטקס המנהלת אמרה: היום פירסמו בעיתון שיש ניצולים שחיים בשדרות..
ואחד המרואיינים אמר אני זוכר עד היום את רעש ההפגזות וזוכר איך הייתי רץ ומפחד..
ואני מרגיש שזה קורה גם בארץ..בשדרות..שילדים בורחים מקסאמים ופצמרים שאין להם כל-כך מחסה..
ואז הוא פרץ בבכי וחיבק את אישתו..
אחרי שהמנהלת אמרה את זה הרגשתי צביטה בלב..
כואב שהמדינה שלנו לא יודעת לתת מענה לקסאמים..שעיר בישראל חייה בהתקפה יומיומית.
בשעה 12 בערך שוב החלו הקסאמים בערך 7 התפוצצו בסביבה...
כן, זוהי מציאות חיינו כעת..
נקווה שישתנה בקרוב ממש!
ושנהיה עם חופשי בארצנו! כמו שכולנו מייחלים..