הנסיכה מונונוקי

הבהרה:

אני לא מחק.

אוקיי?

יופי, אני שמח עברנו על זה.

אז ככה:

אבא מגיע.

כולם במטבח.

אבא מתעצבן.

אשמים:

אני, כרם, אמא, שירז, העולם,הכל.

פתחתי חומוס לתומי כי הייתי רעב.

עכשיו הוא עצבני כי היה אחד פתוח

ופתחתי חדש,

ועוד מעט יש יומולדת, וזה לאורחים ובלה בלה בלה.

עד כאן בסדר.

אז כרם האשים אותי בגניבת התה היקר שלו.

ואז אבא החליט:

כרגיל. הוא צעק והם רבו ורבו ורבו.

ואז- כמובן, כרם אומר משהו שאפשר לעוות-

ואבא מייד קופץ לרכבת הבלתי-עצירה הזו:

"אתה אמרת ככה! אתה אומר שאני ככה וככה!"

וזה לא מפסיק,

ואז אמא נכנסת ומפרידה.

ואז, אבא מעלה דברים מפגרים-

הם ככה, הם ככה!

שהם היו בגן אז..

ומה הקשר?!

מה זה קשור עכשיו?!

אני לא עומד בזה יותר.

כל היום הייתי שמח ומאושר, גם אתמול.

מאוד שמח.

ומספיקות 5 דקות איתו שאני ארצה לשים

קץ לחיי.

מי יעזור?

מסתבר שאף אחד.