'פרחים נופלים עליך מגבוה דמעות עגולות מתגלגלות עד אליך האדמה פתחה את פיה לכבודך זו אחותך שם מעליך צועקת ובוכה... לא לא לא תחזירו לי אותו לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו .
הרפה מעינך עוז, שכב במנוחה חושך בחוץ עכשיו ואמא עוד פה איתך לא מסוגלת לקום לעזוב אותך לבדך נשארת שוכבת מבקשת עם הפנים לאדמה... '
ונפגעי פעולות האיבה .
*משוויץ.