Candles.

ההרגשה היא שאני באמת מחכה, ואני לא אוהבת לחכות.

הכי מצחיק זה שאני מחכה למשהו שמעולם לא יקרה..

מחכה למישהו שמעולם לא יגיע, ולא יתן סימני חיים.

כל פעם אני משוכנעת שהגעת, ואני באמת ממתינה ומצפה בקוצר רוח.

ותוהה האם אני במחשבות שלך כמו שאתה נמצא בשלי?

האם אתה גם מחכה לרגע שאני יעשה צעד?

ואולי אתה גם לא מבין לאן נעלמתי, כמו שאני לא מבינה איך זה שעדיין לא מצאתי אותך בתוך הבלאגן..

אני גם לא יודעת אם יגיע הרגע שאמצא אותך.

ויש הרגשה שאתה בכלל לא קיים למרות הכל.

אני רק לא מבינה את ההוא שכל הזמן מנסה אותי, איך זה שיצאתי כלכך שלמה??

למה אנשים נולדים בחצאים ואני נולדתי מלאה כמו שאני.

זה לא עוזר שאני לא צריכה אף אחד, כי אני כן רוצה עזרה ואהבה וכל מה שמעבר.

מה שמעבר בעצם לא נמצא אצלי.

אני נמצאת וזה מספיק, כמו תמיד.

אף פעם אין שינוי.

התקווה זה הדבר האחרון שמת.