בסוף הלב נשבר. בסוף הנפש בוכה. היא לא רוצה להישאר איפה שלא טוב לה.
בסוף הבדידות מגיעה. אין שם אף אחד כשחשוך ורע לך. ואם הוא לא שם, כנראה שאף פעם הוא לא היה ממש קיים. זו הייתה רק הזיה. אשליה. המצאת אותה לבד.
בראש שלך הייתם מאושרים, חשבת על דברים שלא אומרים....
אבל המציאות שונה. זאת לא אהבה. זה התלות שלך והניצול שלו.
אבל היית חזקה. שאלת יחסינו לאן, והוא ענה - הכל עד לכאן, נשאר אותו דבר. ופתאום הבנת. אז החלטת לקום וללכת. הבנת שאת לא צריכה אותו. שאת רוצה משהו אמיתי. שמוטב לך לבד. רצית רק לברוח. ללכת משם.
ועכשיו את לא מתגעגעת. לא רוצה חזרה. רק רוצה אהבה.
עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני גם לי מגיע
שיהיה מישהו כאן קרוב
יחבק וירגיע
אחד אחד את השדים במלחמה הזאת
אחד אחד את הפצעים שלא נותנים לחיות
מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק
עכשיו תורי
עכשיו תורי לא לכאוב
עכשיו אני גם לי מגיע
מישהו שלא ייתן לעזוב
הוא יילחם וינצח
אחד אחד את הקרבות במלחמה שלי
הוא יחבר את החלומות השבורים שלי
מישהו להיות איתו...
עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני
גם לי מגיע
-דניאל סלומון-