הן נכנסו לשערי בית הספר
יד ביד
כרגיל
כיאה לחברות הכי טובות מגיל ארבע
"היי נועה בואי רגע"
קרא קול מרחוק
"שניה בסדר?" אמרה נועה
"כן, שיהיה" אמרה מור
היא המשיכה להתקדם לבדה לכיוון הכיתה
היא ידעה שהיא נראת נורא כי לשם שינוי לא החמיאו לה על איך שהיא מתלבשת
אבל לא היה אכפת לה
לא
כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו היה אותו מקרה של אתמול בערב
התמונה חלפה בראשה שוב ושוב ושוב
הוא, היא מחוברים יחדיו בזווית כזו כך שלא היה אפשרי לטעות
ברכות בוקר טוב ושלום נקראו מסביבה
אבל היא כמו לא שמעה אותם
היא נכנסה לכיתה
שמה את ילקוטה במקום
וכל מה שרצתה לעשות היה ללכת לשרותים ולהסתגר בתא עד תחילת השיעור
היא לא רצתה לראות אותם
בדרך לשרותים תפס אותה גיא
"מה קרא לך?"
"כלום"
נו מור אני מכיר אותך מאז ששיחקנו תופסת יחד, אם יש מישהו שיכול לראות שרע לך זה אני"
וזה היה נכון
אם היה בנאדם שהיא סמכה עליו
אהבה אותו כמו אח
והעריכה
זה היה גיא
ידידות אפלטונית לשמה.
"נו אז מה קרה"
היא פתחה את פיה להגיד לו שהיא לא מתכוונת לספר ואז ראתה אותם
הולכים שלובים יד ביד
ואז זה נפרץ ממנה
היא סיפרה לו הכל
כל מה שהרגישה
כל מה שחשבה
עליו
עליה
עליהם
והוא ישב
ושקט
ושהיא סיימה את סיפורה הוא לא אמר כלום
רק חיבק אותה וקם
היא לא הבינה לאן הוא הולך
הוא המשיך ללכת ולא הסתובב להביט בה
היא חשבה שעשתה משהוא לא בסדר
ואז ראתה לאן הוא מתקדם
הוא הלך והתקרב אל נועה ואלון
הדף את נועה מאלון ונתן לו בוקס כל כך חזק עד שהוא נפל אחורנית
"מה יש לך?!" צעק אלון
"מה יש לי? הא? מה יש לי? לי אין כלום, הבעיה היא שאתה לא רואה מה יש לך!"
מה לעזא.." אבל אלון לא הספיק לגמור את המשפט וגיא כבר הסתלק משם
כשגבו מופנה אליה מור רצה אחריו
היא השיגה אותו כאשר היה באמצע המדשאות
"מה הלך שם?" היא שאלה
"הוא העליב אותך, גרם לך לבכות, זה הגיע לו" אמר גיא
"אני יודעת שזה הגיע לו אבל למה לא אמרת לי שזה מה שאתה הולך לעשות? הייתי עוזרת לך"
ושניהם פרצו בצחוק מתגלגל ונשכבו על הדשא
כאשר נשימתם נסדרה הם המשיכו את השיחה
"אבל באמת, לא היית צריך לעשות את זה בשבילי" אמרה מור
"אני אעשה בשבילך הכל" אמר גיא
ואז הוא רכן לנשק אותה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: