לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


תיאור בלוג זה מיינסטרים מדיי בשבילי

Avatarכינוי: 

בן: 31

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עלילותיו הלא נעימות בעליל של המטורף באילת (כולל הופעת אורח של דולפינים וצוות בידור פסיכופטי)




הגב שלי שרוף, העיניים שלי צורבות, הראש שלי הכתים יותר משהוא היה כתום אי פעם, ובכללי כולי גוש של סבל מהלך. אז הגעתי אל עיר החול והצמידים בשבוע שעבר! הנה לכם התקציר של מה שקרה לפני: אבא שלי הוא שוטר (כן, הייתי מהמעפנים בגן שצעקו "אבא שלי יירה בך!") ולכן יש לנו הנחה כזאת לכל מיני מלונות וכולי, אז קיבלנו חופשה במלון "ספורט". חוץ מזה, שברתי את היד במלון לאונרדו קלאב לפני שנתיים אז קיבלנו גם חופשה שם, מה שיצר חופשה ארוכה ונחמדה בשתי מלונות לכל המשפחה. והנה לכם, התיאור האקסלוסיבי והמלא של הטיול המצחיק למדיי שלי לעיר המגעילה למדיי הזאת.


הנסיעה (כותרת חלופית: אשחר משתין במכנסיים מקורקינט שעובר על המדרכה)

 


טוב, אז לקוראים חדשים, לאנשים שלא מכירים אותי, או לכאלה שאיבדו את הזיכרון- לפני שנה בדיוק עברתי תאונת דרכים לא נעימה במיוחד, שהשאירה אותי (היפוכונדר בפוטנציה) עם פחד לא רציונאלי משהו ממכוניות. ולכן, נסיעה לאילת, בדרך הנעימה להחריד של כביש 90, גרמה לי להפרשות לא רצוניות וחירפון ההורים שלי ("אבא! תזהר!"-"אשחר, אני לא יאיט בכל פעם שתראה פרפר בצד הכביש" או לחלופין "על כמה אתה נוסע יא פסיכופט?!"-"על חמישים! אתה רוצה שניסע על אפס? כן, אשחר, בוא ניסע על אפס") אבל למרות זאת, אי אפשר להאשים אותי. כאילו, מישהו פה נסע פעם בכביש הזה? זה מרגיש כמו דרך המוות של בוליביה (רק מיני, ככה זה אצלנו) ולכן בכל פעם שאבא שלי ניסה לעקוף משאית שנסעה על 10 קמ"ש אני עצמתי את העיניים ומלמלתי שטויות היסטריות.

 

 

 

 

 

 

 

 

החדר המגניב של אשחר (כותרת חלופית: אשחר מקבל חדר משלו, נהנה, עד שנבהל למוות מתמונה מפחידה על הקיר שלו ומעביר את הלילות במחשבות על מוות על טבעי) 

 

  

 

 

אז לאחר הנסיעה הנעימה משהו הזאת הגענו אל אילת. קיימת במשפחה שלי כבר שנתיים סלידה מסוימת ממלונות באילת, הרי לפני שנתיים שברתי שם את היד ולפני שנה כולנו היינו שם כל כך חולים שהאחים שלי הקיאו קיא בצורת ספגטי.

 

אבל אני, במיוחד, מתעב את אילת בדרכים שאינם מובנות לאנושות. ריכוז כזה של ערסים, ים, וחום נמצא רק במקום אחד! (ובבת ים. בעצם)  בכל מקרה, המלון הראשון אליו הגענו היה מלון ספורט, שלצערי הרב רוב הפעילויות בו עוסקות באה... ספורט. אבל ניהיה אופטימים! להפתעתי גיליתי שקיבלתי חדר לעצמי, ובו אוכל לחגוג, לא להתקלח, לשבור את הטלוויזיה, לגנוב את הברז ולהזמין זונה. לאחר שהפכתי את החדר לביתי יותר (=תחתונים בכל מקום) ישבתי לי על המחשב הנייד והטרדתי את חברי במצלמת האינטרנט. בכ"מ, נגיע לפואנטה. בערך בחצות, אני מדבר עם לינה (הבלונדה מהלוגו, פה למעלה) ואז מציץ ימינה, ועל הקיר הייתה תלויה תמונה. מיד צייצתי כאישה במצוקה.

 

כפי שתוכלו לראות משמאלי, מדובר באיש-גיבן שנראה כמו זומבי מ"גבעות הפחד" הולך לעברך, מה שהעביר בי צמרמורת וזכרונות מהצלצול. את התמונה הפכתי והלכתי לישון כמו יצור טוב.

 

  

בית המלון (כותרת חלופית: צוות בידור... חחחח... בידור....)

 

אחרי ההתמקמות בחדר (התמקמות. זאת אפילו מילה? התמקמות, התמקמות... איבדתי את המשמעות) יצאנו אל הלובי, שם בירכו אותנו צוות הבידור. בעצם, צוות הבידור הוא ה-דבר הכי מעצבן שאפשר לפגוש בבתי מלון. מדובר בחבורת ספק שחקנים-רקדנים-זמרים-ליצנים-רופאי שיניים עם פטיש מיוחד לגרום לילדים קטנים לצרוח וללבוש תלבושות ליידי גאגא. בלעה.

 

בגלל שאני מוקף באלפי ילדים קטנים (ולכולם כמובן יש לי קשר משפחתי) נאלצתי לקחת את אלי (נו, נו, הבלונדי, גם פה למעלה. אני לא צריך באמת להסביר הכל, נכון?) ואת אשל (שזה האח בן השנתיים שלי) לראות את האטרקציה משהו של אישה-לבושה-כחתול-ומפחידה-ילדים-קטנים. אני לא מבין מה הם חשבו, אין באמת ילד קטן שיחשוב "היי, זה חתול ענקי, איזה מגניב!" במיוחד לא כשיש לו פה שמסוגל לאכול אותם.

 

אבל מספיק עם דיבורי המלון, באנו לפה לרדת על אילת!

 

 

 

 

 

ים סוף הכחול והנפלא (כותרת חלופית: ערסיםערסיםערסיםערסיםערסים)

 

 


 

 

 

 

הים באילת, הו, איזה מקום קסום ואה... אה... מקסים. אין בו ערסים, אין בו פרחות טיפשות כמו נעל שאשכרה אומרות "לא, את" ואין בו מצילים מתלהבים. ועכשיו נצא מעולם החלומות. איכס, הים באילת. נכון, הוא יפה בדרכו שלו, אבל הבעיה היא שהשכנים אינם נאים בעיניי. כאילו, מילולית... הם לא נאים...

 

 הגעתי לשם עם כל המשפחה שלי, ולאחר שהתמרחתי במשך שעה (ונשרפתי בכל מקרה) נכנסתי לי אל המים בכיף. אבל מכיוון שזה הים באילת, ועל כל סנטימטר יש שונית אלמוגים, לא היה איפה לשחות. יש בים הזה יותר זהרונים מאשר טיפות מים! ואני היפוכונדר, כן? אז יש לי קצת בעיה עם זה, ולכן את רוב הזמן ביליתי בצרחות "אומייגד זה זהרון!!! אה, לא, פווו, איזה מזל! זה רק הכריש ממלתעות."

 

וזה רק בתוך הים! על החוף קיימים יצורים ארסיים הרבה יותר (או שעליי, למען האמת, להגיד ערסיים)

 

איכס, כמות הבטן השעירה הרקיעה שחקים. בכל פעם שניסיתי לצלם משהו עבר איש שמן ושעיר במקום וכל מה שתפסתי היה את הבטן שלו.

 

אחרי שביליתי את זמני בלהמליח את עייני במים התפנתי לצלם את האחים שלי מתעללים אחד בשני (התמונה משמאל>)

 

לאחר הים גם היינו בטיילת, שהם האחים החכמים במיוחד שלי עשו ראסטות. כן, ראסטות *מכה את הראש עם פטיש*

 

  

 

 

צוללים עם דולפינים! (כותרת חלופית: אומייגד אני עומד לטבוע הצילוהצילוהצילו)

 

 

 

 

ביום האחרון שלנו לחופשה החלטנו לנסוע לריף הדולפינים. עכשיו, זה מקום נחמד במיוחד, אבל משום מה מישהו החליט להוסיף אפס לכל המחירים. כן, נכון, צריך לתחזק סוג-של-גן-חיות-לדולפינים אבל תסלחו לי עם נפשי היהודית לא מבינה למה אני צריך לשלם 70 שקל לחוף הים? (שלא נדבר על כמעט 300 שקל לצלילה?)

 

אחרי הרבה בכי "אני רוצהההה" להורים שלי אני והאחים שלי הצלחנו לסחוט מההורים שלי צלילה עם דוליפינים. אז לקחו אותנו לתדרוך "אם אתם מצביעים למעלה זה אומר למעלה, ואם אתם מצביעים למטה זה אומר למטה. שאלות?" ואז הלבישו עלינו את חליפות הצלילה (שגרמו למקומות האסטרטגיים שלי לצרוח מעינויים) והצמידו לכל אחד מדריך (קיבלתי מדריך זקן ותמהוני, שבהתחלה קרא לי "אשר" ואחרי דיי הרבה זמן הסברתי לו על טעותו והוא פשוט קרא לי "ג'ינג'י") ולבסוף אחרי הרבה בלבולי ביצים הכניסו אותנו למים. היה לי על הבלון הענקי הזה על הגב ומשקפי צלילה (פעם ראשונה שלא נכנסו אליהם מים!!!!!) ובכללי הייתי ממש בהיי. היו שם גם דולפינים, ואני מוכן להגיד שזאת באמת הייתה חוויה מגניבה, כמעט שווה את הכסף! ראיתי חוץ מהדולפינים גם דגים חסרי חשיבות (והמון זהרונים)

 

 

 

למרות הכל, נראה לי ששנה הבאה אני אוותר על אילת. מי צריך חדר במלון משלי כשיש לי בית משלי?! *מסיבהההההההה* ,

אגב, אם גם לכם בא על חופשה באילת אתם מוזמנים להרשם לתחרות הריקודים "summer dance" אתם יכולים להרשם, ואתם יכולים גם סתם להעביר את הזמן בלצפות באנשים מביכים את עצמם. הבכה פומבית זה כיף

 

http://bit.ly/9C6rDx

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 3/7/2010 18:38   בקטגוריות אילת, דולפינים, חום, ים, תמונות, דגים, שחרור קיטור, חופש גדול, חופשה, חופשה, בית מלון, צוות בידור  
82 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופריקוש ב-24/7/2010 23:13
 



המטורף מציג: המדריך המלא לשרוד בקיץ. המדריך שיציל את חייכם ואף את חיי טורקיה! (פלוס בונוס מיוחד)


כפי שרובכם יודעים, אני שונא, מתעב, משמיץ, מקלל, מלא חלחלה, נגעל, מרוגז, מאחל איידס ושוב, שונא! את הקיץ. איזו עונה מגעילה, דביקה, ונוראית. אני נלחם בקיץ, כפי שאריק קרטמן נלחם בהיפים. ואני אעשה הכול כדי להגביר את המודעות אל הדבר הנוראי והנלוז הזה, הקיץ! ולכן, כדי להציל אלפי נשמות תמימות, ואת דוקטור ואן טוחעס, הנה לכם גלגל ההצלה שלכם (אה? אה? הבנתם? קיץ? גלגל הצלה? אה? אה?) אז אני מציע לכם לקרוא אותו, להמליץ עליו שם ליד התגובות, להגיב לו, ולהחמיא לי עד סוף חייכם!

 

קיץ.  על פי ויקיפדיה: "היא אחת מעונות השנה, והחמה שבהן". על פי איןציקלופדיה "גרביל!!! גרביל!!! קקי!!! אועאועאועאוע!" ועל פי האנשים השפויים, שמודעים לאמת: שערי הגהנום. האמת הנוראית על העונה הזו, יחד עם אמצעי ההגנה יסופרו לכם היום. חייכם לעולם לא יהיו כפי שהיו, אלא אם כן אתם עיוורים, ואז אתם בכלל לא יכולים לקרוא את כל זה. אז נדפקתם.

 

הקיץ, הוא העונה היחידה בשנה שבה שערי הגיהנום נפתחים, בו ערסים שמנים ושעירים מזיעים על החול החם של חופי פתח תקווה, או לחלופין, העונה היחידה בה הבריכה מלאה ב70% שתן, 20% חרקים מתים, 70% כלור, ו0.1% מים. (אם מחברים הכול יצא מאה. נשבע!... ) אז אתם בטח שואלים "אם זה כל כך נורא, למה לא לשים קץ לחיי ממש ברגע זה ולא לסבול?" ובכן, אני אשמח אם תעשו את זה בכל עונה אחרת, כי אתם חבורה של לוזרים, אבל לא בקיץ! כי אז הקיץ יקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, כי חוץ מאבטיחים, הוא גם אוהב אנשים שמתאבדים! אז אל תתאבדו בקיץ! טוב? יופי. אם אתם שפויים, למחצה לפחות, ורוצים לשרוד אותו בכבוד בלי להשרף באש הגהנום התהומית המשיכו לקרוא. ואם אתם לא יודעים לקרוא (אהמבלוצ'יפסאהמ) תמצאו מישהו אחר שיעשה את זה!

 

אז איך לא למות ביסוריים נוראים כשעיני נוזלות מהחורים שלהן וזיעת ערסים מקציפה את פי?

  • קודם כל, חשוב לשים קרם הגנה! נכון, זה יגרום לכם להראות כמו חנונים, מכוסים בשפיך, לבנבנים, מסריחים ודביקים אבל המטרה מקדשת את האמצעים!
  • שתו הרבה מים! ואם אין לכם, אני בטוח שראיתם פעם ברייניאק. שתן טוב להכול!
  • השתדלו לא להחשף אל אור השמש, לשבת בבית, לסגור את כל החולנות, לשבת כל היום מול המחשב ולבסוף למות מאפילפסיה.
  • אך הנשק הכי חשוב, הכי יעיל וחסר פגמים לחלוטין הוא הקדוש מכולם. הדבר המופלא אשר יציל אתכם מהקיץ, ושמו הוא המזגן. המזגן המופלא, אולי יגרום לכם להצטנן או למות מדלקת ריאות אבל זה כמובן עדיף משתזיעו באיבר המין!

 

ומה עם אני עני, ערירי, מסכן חסר מזגן, מים, בית, קרם הגנה, וזיון טוב?

 

ובכן, במצב הזה תוכלו להצטרף אל אשח"ר! אנשים-שאוהבים-חורף-רוגעלך! הקבוצה הנפלאה הזו, שהוקמה על ידי אנשים חשובים כמו אנשטיין, שרית חדד, ואלבוס דמבלדור קיימת כדי להלחם בקיץ. אחרי כמה פרקים של הסדרה "חצויה" (היינו שיכורים וזה היה עדיף מהמשחק שרצינו לשחק במקום- קראו לו "חזייה") החלטנו שגם אנחנו צריכים למצוא דברים מגניבים כמו שום ואורז שיואילו לנו במידה והקיץ יתקיף אותנו!

  • דבר ראשון: הומואים. הקיץ, שואב את כוחו מהערסים אשר מבלים בים כל היום. אם נביא לים הומואים, הערסים יברחו משם בצרחות, וכך נוכל להביס יחדיו את סנטה קלאוס!... והקיץ!
  • דבר שני: מטריה! אם נלך ברחוב עם מטריה, הקיץ יחשוב שכבר חורף! והוא ילך!
  • דבר שלישי: חד קרן! אני לא יודע במה הם יעזרו לכם, אבל אם תמצאו חד קרן אין סיבה שלא תלכו איתו לכל מקום!

טוב, ועכשיו באמת?

בסדר, בסדר, תנהגו כמו הדובים, פשוט לכו לישון לכל הקיץ. אז מה אם תפסידו את החופש?!

אתם לא יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה! רק אבי ביטר יכול לעשות את זה!

 

אני מקווה ששאבתם מידע חיוני, וחייכם ינצלו.

מסמפט אתכם פלוס-פלוס-פלוס-מינוס-מינוס-מינוס-מינוס

 

עריכה:

בונוס מגניב שציירתי, תבינו לבד!

 

שחם לו! אהאעאעהאע

 

נכתב על ידי , 9/6/2009 23:22   בקטגוריות קיץ, גיהנום, חום, מוות, מדריך, אקטואלי, אקטואליה, קורע מצחוק  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DeathScream ב-19/6/2009 19:32
 



המטורף בפוסט איכותי לשם שינוי! (יש גם ציורים!)



D

לפניי שהבלוג הזה יהפוך לסלט של כלום גמור, הנה פוסט שלא ראיתם הרבה זמן, פוסט מקובץ של המון דברים. נפתח את פוסטינו בשלל הודעות:

  • הפרוייקט הגדול האמיתי- פרוייקט הפרק יגיע בחופש הגדול כמו שאמרתי. נא להפסיק לשאול בתגובות (:
  • טבעת מטורפים והמנויים מחכים רק לכם! מנויים יקבלו בקרוב הפתעה!
  • למי שעוד לא שם לב, יצא פרק שני בסיפורו של מוות, אשמח אם תקראו!

ולהודעה האחרונה- אתם יודעים איך אני נראה, אך האם אתם רוצים לראות את האח הקטן והמעצבן שלי, ליבנה כהן?! (זה בן האחת עשרה)

 ובכן, הקרציה הקטנה מכריחה אותי כבר שעות להוסיף את קטעי הפארקור שלה ושל חבריה לבלוג, כי אף אחד לא רוצה לצפות בזה. אז רוצים לצפות בפרצופו הא^כ0ע? תהנו!

 

http://www.youtube.com/watch?v=iSjOVnEfM5c

*הנהלת הבלוג אינה אחראית לכל נזק הנגרם מצפיה בסרטון*

 

קצת מלפניי החופש נסעתי אל יום ההולדת של חברה טובה שלי ושמה מאי, לא הספקתי ממש לכתוב על זה, אז זו הדמנות פז. בכל מקרה, ישבנו חבורה של אנשים, וכמו היפים טובים נשארנו ערים כל הלילה וניגנו בגיטרה ושרנו. הגענו למצב שהיינו עד כדי כך עייפים ומסטולים ששי היפי הפסיכו התחיל לשיר (זה לא נגמר עד שההיפי המטורלל מתחיל לשיר!) שירים מאוד מעניינים על כל אחד מאיתנו. אני חטפתי כהוגן מכות מילוליות על האף שלי, על הג'ינג'יות שלי, אבל לפחות גם הוא שר על עצמו (שיר הלל)

 

 

ועכשיו נדבר לגבי היורוליג. אני כנראה היחיד שחשב שאמרו "היורו מגיע" למשהו שקורה במטבע האירו.

מה אתם רוצים? אני לא אוהב כדורסל! עשרים אנשים שמשתוללים כדי לקחת את הכדור אפשר לראות גם ב"בטיפול". 

אני גם לא אוהב כדורגל, אני אוהב רק לשחק וגם זה סתם ככה כשממש משעמם לי.  ואני לא מבין מה הקטע של אלה שאומרים שמי שלא רואה כדורגל וכדורסל הם הומואים, אני אוהב לראות גברים שריריים ומזיעים רצים או אתם? בדיוק, אז לכו לאונן.

 מעניין איזה סוג ספורט אני אוהב. נראה לי שאף אחד, אני טיפוס של מחשבים ולא של ספורט.

 

ועכשיו באותו נושא של אנשים טיפשים, נעבור לבדיקת הודעות שקיבלתי בחופש, אני רוצה להראות לכם כמה הודעות מאוד מעניינות:

 

ללא שם , 21:03 25/5/2008:
יש לי בולבול של ינשוף

 

ללא שם , 16:59 20/5/2008:
למה אין ללך שיער בית שחי?

 

אני רוצה שמות של שני הפסיכופטים האלו- עכשיו, מיד,ברגע זה.

 

 

יש כרגע שני שירים שלא יוצאים לי מהראש.  השיר Morning Glory של אואזיס, והשיר Flake של הזמר ג'אק ג'ונסון.

אתם מוכרחים לשמוע אותם! (לחצו על שם השיר כדי לשמוע)

 

ולסיום הפוסט, שני ציורים פרי עפרוני.

כמו שאתם רואים, קניתי סורק סופסוף! הציורים יהיו מעכשיו באיכות יותר טובה!

 

זהו ציור של אין פנים מהסרט "המסע המופלא עם הילדה צ'יריהו", אני ממש אוהב את הברנש הזה.

 

 

רוח רפאים או משהו כזה.

 

 

המשך יום נפלא לכולכם!

 


חם לי וזה לא כיף!


 

 

נכתב על ידי , 1/6/2008 14:53   בקטגוריות ספורט, שחרור קיטור, אקטואליה, בית ספר, אינטרנט, אופטימי, תובל הסתומה, שטויות, ציורים, סקס, מצב כפית מתקדם, מצב כפית, מוות, לא מצחיק., טימטום, חופשה, חום, משפחה, חברים, הומור, אילת, יום הולדת  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ronit_ ב-2/6/2008 22:39
 




דפים:  
241,823
הבלוג משוייך לקטגוריות: החנונים , הומור וסאטירה , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשחר כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשחר כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)