נכנסו אתמול בערך 20 אנשים, אבל לא הגבתם איזה מבאסים חח תגיבו יותר.
פרק שני: שתי תינוקות, ארבע עוזרות בית וסופר אחד.
"וואי, הבית מבולגן" אמרתי להארי, מסתכלת סביבי. היו הרבה כלים במטבח, בחדר השינה שלנו כול הארון היה מפוזר על הרצפה, בסלון היו כוסות, נעליים ותיקים.
"אני כבר יומיים רומז לך" הוא אמר.
"אז יאללה נזמין עוזרת, איך של אמא שלך?" והתחלתי לזפזפ בטלוויזיה, מרימה את רגלי על השולחן העמוס, עם מקום אך ורק בשביל שתי כפות רגליים.
"בואי נסדר אנחנו" הוא אמר מוריד לי את הרגליים מהשולחן, ומתחיל לפנות את הכוסות.
"איך התחתנתי איתך אין לי מושג" אמרתי ולקחתי לו חלק מן הכוסות שהעמיס בידיו. הלכנו למטבח, אני מציקה לו קצת, והתחלנו להעמיס את המדיח בכלים של השבוע האחרון.
"איייכ, הארי הגרביים שלך מסריחות" צעקתי לו מלמעלה. הוא החזיר לי צחקוק מהסלון.
המשכתי להרים את הגרביים ולמיין את החולצות.
"אלייי" שמעתי אותו צועק מן המטבח, ירדתי אליו.
"נגמרו הטבליות של המדיח, את יכולה ללכת לקנות?"
"כן, תראה לי את האריזה" אמרתי והתקדמתי לעברו. "אה ואם את כבר הולכת" הוא אמר ופתח את המקרר הריק למחצה.
"חסרים כמה דברים" המשיך. "מה איך זה הגיוני? ביום חמישי עשינו קניות, נשבעת לך, בעלי, יש לנו רוחות רפאים בבית"
"או שיש לך תאבון בריא" צחקתי צחוק נדהם והצמדתי לו את כף ידי למצח "כאפת שטות" אמרתי והלכתי לנעול נעליים.
"אני לא יכולה עם הסדר הזה, עכשיו צריך לעלות עד לחדר בשביל לנעול נעליים, זה נראה לך הגיוני?" צעקתי לו מהקומה העליונה.
"לא, מה פתאום" הוא אמר ושמעתי כלים מתנגשים אחד בשני, כנראה שלא כולם נכנסו למדיח.
"היי, חסר גם חומר ניקוי לשירותים"
"תעשה לי רשימה, אני כבר אלך לקניות" צעקתי לו ונכנסתי להתקלח.
בינתיים במטבח הארי דחף כמה דברים לארון שמתחת לכיור וכתב אותם ברשימה.
"הארייי, משעמם לי" התקשרתי אליו מן הסופר.
"את רוצה שאני ארקוד לך סמבה?" הוא אמר.
"רק אם תבוא לפה, מהטלפון זה לא אפקטיבי". אמרתי וצחקתי.
"היי, מה עוד אמרת שצריך?" שאלתי, מעניין מי גמר את כול הדברים האלו, חשבתי לעצמי.
התחלתי להעמיס את העגלה.
"נו קדימה, אתם חייבים לבוא שלחתי אותה לקניות, אז אין לנו הרבה זמן, היא קרובה לסיום" אמר הארי.
"אנחנו בדרך" אמרו שאר חברי מקפליי.
לאחר כמה דקות שלושתם נכנסו דרך הדלת הלבנה. "וואוו, אפילו אני לא כזה מבולגאן" אמר דאגי. כולם צחקו והתחילו לסדר את הבית.
"מי מבשל?" אמר הארי, כולם החליפו מבטים מתחננים לשני. "דני" אמר טום.
"מה? למה אני? ואני יודע להכין קורנפלקס עם חלב ואורז חום"
"מה? מה זה אורז חום?" שאל דאגי.
"הוא תמיד נשרף לי, אבל אל תדאג זה יוצא פצצה"
"אני אבשל" אמר טום והתקדם למטבח.
"אז יאללה תעלו למעלה לארגן שם אני אסיים את הסלון ואנקה אחרי טום הבלאגניסט" אמר הארי.
דני ודאגי עלו במדרגות לכיוון חדרי השינה והארי התקדם לסלון.
לאחר חצי שעה הארי קיבל טלפון:"אני בדרך לשלם, עוד משהו?". "כן, חסר חלב", "הבאתי", "סוכר?" "גם", "צריך ניילון נצמד!" אמר הארי, נזכר. "אתה ממש מוזר היום, אבל אני אביא" הארי שמע צחקוק קטן ואחרי זה ניתוק.
"יאללה יש לנו בערך רבע שעה" הוא אמר. השעה כבר מאוחרת, שמונה וחצי, הוא חשב לעצמו, מרוצה שהוא החזיק אותה כול כך הרבה זמן בקניות.
~כעבור חצי שעה~
פתחתי את הדלת מופתעת לגלות את הבית מואר באור מעומעם, ואת הארי, דאגי, דני וטום יושבים על הספה משחקים משחקי וידאו.
"פאק נו יכולתי לקרוע אותו" אמר דני והעביר לדאגי את השלט.
"וואו איזה אווירה רומנטית, שלושתכם התגעגעתם לקצת זמן איכות עם בעלי?" שאלתי בעודי מתקדמת לסלון.
כולם עצרו את המשחק והתחילו לקום מהספה, הארי נישק אותי ואמר לי "חצי שנה של נישואים שמח".
"וואי, איך זכרת?" שאלתימחייכת מאוזן לאוזן.
"תודה רבה" אמרתי מתלהבת לשלישיה, מחבקת אותם.
"טוב אז אנחנו נזוז" אמר דני ולקח את המפתחות של המכונית שלו, דאגי וטום עשו כמוהו.
"ביי" ליווינו אותם לדלת.
"מזל טוב" אמר דני.
סגרתי את הדלת מאחוריהם ונשקתי להארי. הבטן הענקית שלי מפרידה בינינו. הוא התכופף לעבר התינוק, תינוקות יש לומר, יש לנו תאומים.
הוא החזיק לי את היד וגרר אותי לעבר המטבח "בואי, טום בישל" הוא אמר.
התיישבנו בשולחן האוכל שלנו. חצי שנה עברה, חשבתי לעצמי, ואני עדיין מאוהבת כאילו אנחנו חודש ביחד.
"וואי זה טעים" אמרתי בפליאה. "מה את בהלם? טום מבשל סבבה" הוא אמר וצחק.
"איך נקרא לקטנטנים?" שאלתי לאחר זמן, "תמיד רציתי בנות".
"ממ.." אמר הארי והכניס עוד ביס לפה. "אדם" הוא אמר לבסוף. "יוו טוב" אמרתי צוחקת. "אדם.." אמרתי מלטפת את הבטן.
רכנתי אליה כמה שיכולתי ואמרתי:"שמעת אדם, יש לך שם".
"מייקל" אמר הארי, "אדם ומייקל, מה את אומרת?" הלכתי לעברו, כרכתי את ידיו סביב צווארו ונשקתי לו. "אני אוהבת אותך".
תודה לשרוני הקפרא שנתנה לי מוטיבציהXDDD
כפרעלייך33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
