| |
הבלוג הרשמי של הנהלת ישרא-בלוג |
| 11/2008
טיפ קטן לבלוגרים הצעירים
בזמני, בימים שאני הייתי בבית ספר, כשהיינו רוצים להביע את מורת רוחינו המנומקת יותר או פחות כלפי מי מהמורים, היינו עושים זאת באמצעות גרפיטי על קירות השרותים, קשקוש על שולחנות, העברת פתקים או תליית שלטי מחאה המתחזים למודעות רשמיות של בית הספר על לוח המודעות באישון לילה (הם עד היום מחפשים אחר מי שתלה את זה). היום, פשוט שופכים את הכל בישרא-בלוג.
אומנם השיטה של היום הרבה יותר זמינה ופחות מטנפת את הסביבה, אבל יש לה חיסרון אחד - מורים מחפשים את השם של עצמם בגוגל. כן, אני יודעת שזה לא נתפס, אבל השמועה על האינטרנט הגיעה אפילו אליהם.
התוצאה של כך היא שאחת לכמה שבועות, באיזשהו מקום בארץ, חוזר על עצמו אותו סיפור: מורה מסוים מחפש את עצמו בגוגל ולהפתעתו הרעה מגיע אל פוסט בישרא-בלוג של מישהו מתלמידיו, שכתב בשפה מאד תאורית איך הוא נראה, מה מנת המשכל שלו, מה מקצועה של אימו, מה הרגליו המיניים, ולאיפה בדיוק צריך לדחוף אותו. בעקבות הגילוי, הסיפור מתפוצץ ושלל עונשים מתחילים לנחות על ראשו של הבלוגר המשמיץ, החל מנזיפה, דרך זימון ההורים, ניקוי החצר האחורית ועד להרחקה מהלימודים.
אז זה לא שאני ממש סובלת כשסיפורים כאלו מגיעים אלינו למערכת ואנחנו נדרשים לעזרה כלשהי. למשל, זה די משעשע אותי לשמוע איך מורים מרגישים צורך להוכיח שהם לא כאלו נוראיים כמו שכתוב עליהם או שאנחנו מקבלים הרצאה על כמה הילדים של היום זוועתיים ואייומים בהשוואה לילדים של פעם. אבל הבלוגרים שפונים אלינו לעזרה ומגוללים בפנינו את הסיפור האישי שלהם נשמעים די מסכנים ומובכים.
אז לפני שאתם שופכים בבלוג את כל מה שיש לכם להגיד על המורים שלכם, תוך שימוש בשמם המפורש, קחו טיפ קטן ממני, תחשבו פעמיים ותזכרו שמה שאומנם מרגיש כמו מרחב פרטי וזירה לשיחה עם החברים, הוא למעשה זמין ונגיש לכל. עזבו את זה שתכנים פוגעניים אסורים על פי תקנון השימוש של האתר. תחשבו אם אתם באמת מוכנים שמי שכתבתם עליו יגיע ביום מין הימים לבלוג שלכם ויקרא את הדברים.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
