פרק 6:

"אשלי רדי למטה אני צריכה לדבר איתך." צעקה דודתה של אשלי,

"אני באה" צעקה אשלי בחזרה ומיהרה לרדת במדרגות,

המגבת עדיין הייתה לראשה והיא הייתה לבושה בחלוק צהוב ארוך,

"אני צריכה לדבר איתך.." אמרה דודתה בשקט,

"בטח קלריס, אני תמיד שמחה לדבר איתך." אמרה אשלי בחיוך,

היא אהבה את דודתה ונהנתה מכל שיחה ביניהם,

"עדיף שתשבי." אמרה קלריס בקול רציני שגרם לדאגה,

"קרה משהו?" שאלה אשלי בחשש,

"כן, זאת אומרת לא, זאת אומרת כן.. אבא שלך נעצר, עכשיו הוא בכלא." אמרה קלריס ברצינות כה רבה שהקמטים הקלים שהיו על מצחה התעמקו והשוו לפניה מראה מבוגר.

"מה זה קשור אלי? הוא זה שעזב אותי, אין לי שום קשר אליו עכשיו, הוא כבר לא אבא שלי." אמרה אשלי והשפילה את ראשו, המועקה הכבדה חזרה לליבה,

"הוא מבקש לראות אותך, אני חושבת שאת צריכה להפגש איתו." אמרה קלריס ואשלי הרימה קלות את ראשה,

"אני לעולם לא אפגש איתו! מצדי שהוא ירקב בכלא! זה מגיע לו!!" צרחה אשלי בכעס ורצה לחדרה,

היא נעלה את הדלת ונשכבה על המיטה,

מחשבות רבות פקדו את ראשה,

זיכרונות שמחים ועצובים גם יחד מילאו את חלל מחשבותיה,

היא נזכרה בזמנים שהיא הייתה קטנה ואביה היה מרים אותה על כתפיו ואומר לך שהיא מלכת העולם, היא הייתה הילדה הקטנה של אבא,

אך היא גדלה, היא יצאה עם הבן של סוחר הסמים של אימה,

בזמן שאביה היה רב איתו כדי שיפסיק למכור לאימה הרואין היא הייתה יוצאת עם בנו.

אביה ידע על כך וכעס עליה וגער בה לא פעם,

יחסיהם התערערו לאין שיעור,

אימה נפלה לדיכאון כבד ואשלי התמרדה בכל יום,

החיים בבית הפכו לבלתי נסבלים ואביה עזב,

הוא מצא לעצמו בחורה אחרת ועבר לגור איתה,

כשאשלי באה לבקר את אביה הוא העיף אותה וקילל אותה ואת אימה,

היא הרגישה נבגדת, היא הרגישה שאביה מצא משפחה חדשה והיא לא הייתה מספיק טובה בשביל החיים החדשים שלו,

לאחר מספר שבועות אימה מתה ממנת יתר ואשלי נשארה בודדה,

בהתחלה היא עוד ניסתה לחיות בבית הישן אך בכל יום ביומו הגיעו לבקש כסף, שכר דירה, חשבונות, חובות ישנים שאימה לא שילמה,

החיים החלישו אותה.

אשלי בסופו של דבר עזבה ועברה לגור עם דודתה במגדבורג,

אשלי עזבה סופית את ברלין ונשבעה לא לשוב לעולם,

אך עדיין בלילות סיוטים נוראיים היו פוקדים אותה על התקופה ההיא,

על הרעב, הקושי, החיים תחת אם נרקומנית, הריבים עם אביה,

והכי נורא, אותו בן שרדף אחריה עד למגדבורג,

אותו אדם נורא שאנס אותה.

הוא רצה שהיא תשוב אליו אך היא לא הסכימה והוא התנפל עליה,

למרות שאשלי כבר לא הייתה בתולה היא לא הסכימה למצב שכזה,

היא רצתה לברוח ממנו ומכל משפחתו והוא רדף אחריה,

מדוע הזיכרונות הכואבים שגורמים לדמעות צורמות רבים יותר מהזיכרונות הנעימים,

האם האושר נעלם אך הכאב נשאר לתמיד,

למה הלב לא יכול להרפות מהעבר...

אשלי התלבשה במהירות,

היא החליטה לצאת, היא לא יכלה להישאר עוד רגע נוסף בביתה,

הזיכרונות היו כואבים מדי,

היא רצתה לברוח מהכל, לברוח מאביה שבכלא,

לברוח מדודתה במטבח,

לברוח מיומנה שהכיל את כל סודותיה,

לברוח מהארון שבו שכנו הבגדים שהיא לבשה באותו יום נורא,

והכי חשוב, לברוח מאותה מגרה שבה נמצא השקיק הקטן,

השקיק עם האבקה הלבנה שגרם לכל השואף ממנה לשכוח מבעיותיו ולנחות בעולם חדש,

שקיק שלמרות שהיא נשבעה לעולם לא להשתמש בו,

החל למושכה יותר ויותר,

אותו אחד שנשאר מאימה, האחרון, האחד והיחיד.

אשלי יצאה מביתה במהירות בלי לתת הסברים לדודתה,

היא יצאה מהבית והתקדמה במורד הכביש,

לא הייתה לה מטרה ולא היה לה כיוון,

היא רצתה ללכת ולשכוח מכל הבעיות,

היא הלכה לאט, התקדמה במורד הרחוב,

היא החלה לצבור מהירות,

היא רצה במורד הרחוב, היא המשיכה כך כחצי שעה,

עד שהיא הגיעה לבר שניצב בקצה העיר,

'מוזר, אפילו לא יודעתי שהמקום הזה קיים..' חשבה לעצמה אשלי אך החליטה בכל זאת להכנס,

היא נכנסה לבר החשוך,

בפנים ישבו מספר אנשים ששיחקו קלפים בצד,

היא ניגשה ישר לכיוון הברמן והזמינה לעצמה משקה,

בהתחלה הברמן לא הסכים לתת לה כי היא קטינה,

"תראה אם אתה עכשיו לא תיתן לי משהו לשתות אני מבטיחה לך שאני אעשה פה כזאת מהומה שאף אחד לעולם לא יסכים יותר להיכנס לפה, אתה מבין אותי?!" שאלה אשלי את הברמן באיום,

"לא אכפת לי מה תעשי, אני לא נותן לך לשתות!" השיב לה הברמן,

"יא בן זונה!! תן לי לפחות בירה! מה אכפת לך?!" צרחה לעברו אשלי בזעם,

"תתחפפי מפה לפני שאני מזמין לך משטרה.." אמר הברמן באדישות תוך כדי ניגוב הכוסות,

"תן לבחורה לשתות מה שהיא רוצה על חשבוני." אמר גבר שישב לידה של אשלי,

היא הפנתה את מבטה לעברו,

היה זה גבר כבן 25 היו לי סיבים קלים של זקן על הסנטר והוא לבש ג'ינס דהוי ומקטורן כהה,

"תודה." אמרה לו אשלי בחיוך, "אבל אני אשלם לעצמי." הוסיפה,

"זה בסדר, אני ג'סי, איך קוראים לך?" שאל הגבר ששמו ג'סי,

"אשלי, תראה אני לא רוצה שתפתח ציפיות אבל יש לי חבר.." אמרה אשלי,

"זה בסדר, אני לא מתעסק עם קטינות." אמר ג'סי בחיוך חברותי,

"אני שמחה." אמרה אשלי וחיוכה התרחב,

היא התיישבה בנוחות ליד ג'סי והמשיכה את הערב תוך כדי פטפוטים נעימים איתו,

הוא התגלה כאדם מאוד נעים וחברותי,

"אז למה בעצם את פה?" שאל ג'סי בסקרנות,

"סיפור ארוך.." אמרה אשלי באנחה כבדה,

"כלומר את לא רוצה לספר, למה אנשים תמיד אומרים 'סיפור ארוך' במקום לומר שהם לא רוצים לספר?.." שאל ג'סי בצחוק,

"אין לי מושג אבל אתה צודק, באמת לא בא לי לדבר על זה." אמרה אשלי וחיוכה נסוג מעט,

"חיים קשים הא? אני יודע איך את מרגישה.. אני גם מרגיש דיי חרא בעצמי.." אמר ג'סי בעצב,

"אני לא חושבת שזה אפשרי להרגיש כ"כ חרא כמו שאני מרגישה עכשיו.." אמרה אשלי,

"אפשר ועוד איך אפשר.." אמר ג'סי.

"מה קרה לך?" שאלה אשלי והעבירה את מבטה לכיוונו של ג'סי,

"סיפור ארוך.." אמר ג'סי,

אשלי צחקה ואמרה,

"כלומר אתה לא רוצה לספר.." אמרה אשלי עדיין בצחוק,

"יפה, ממי למדת את זה?" שאל ג'סי בחיוך,

"מאדם מאוד חכם ומאוד מבואס.." אמרה אשלי בחיוך ידידותי,

"צודקת.. אני הייתי אידיוט, בגדתי בבחורה שאני הכי אוהב בעולם.." אמר ג'סי בעצב,

"אתה באמת אידיוט, אם חבר שלי היה בוגד בי אני כנראה הייתי מרביצה לו.." אמרה ג'סי בחיוך,

"הלוואי שהיא הייתה מרביצה לי, היא לא רוצה לראות אותי או לדבר איתי.." אמר ג'סי בעצב,

"אתה צריך לתת לה זמן.. קשה להתגבר על בגידה.. למה בכלל עשית את זה אם אתה אוהב אותה כ"כ?" שאלה אשלי,

"אני לא יודע.. הייתי שיכור לגמרי.. וזאת הייתה אחותה והן נראות אותו דבר לגמרי אז חשבתי שזאת היא.." אמר ג'סי בייאוש,

"בגדת בחברה שלך עם אחותה??" שאלה אשלי כלא מאמינה,

"אממ.. טוב.. כן... חשבתי שזאת היא.. אוי זה נשמע כמו תירוץ עלוב.." אמר ג'סי באנחה,

"תראה אם דבר כזה קרה זה אומר שאחותה ניסתה להפריד ביניכם, לדעתי כדי לך להתרחק מהמשפחה הזאת, אני וידעת שקשה להתנגד לאהבה אבל יהיו לך הרבה בעיות עם האחות.." אמרה אשלי בעידוד,

"אני בטוח שאת צודקת.. זה מה שאני אעשה, אשתכר עד שאני לא אוכל לחשוב יותר ואז אני אתמוטט באיזה פינה.." אמר ג'סי בעצב,

"לא! אני לא אתן לזה לקרות, בוא יש לי רעיון..." אמרה אשלי ושכה את ידו של ג'סי לכיוון היציאה מהבר,

"לאן אנחנו הולכים?" שאל ג'סי,

"אתה תראה.." אמרה אשלי בחיוך והובילה את ג'סי לאזור הבנייה,

הם הגיעו למגדל המים והחלו לטפס,

"את רוצה לשחות? עכשיו?" שאל ג'סי בהפתעה,

"כן! הכי כיף בלילה.." אמרה אשלי בצחוק,

"אבל קר! נהיה חולים!!" אמר ג'סי,

"אז אתה תיתן לי לשחות לבד?" שאלה אשלי בפרצוף עצוב וילדותי,

"בסדר בואי.. אבל אם אני אחלה אז זה אשמתך!" אמר ג'סי בכניעה,

הם נכנסו לתוך מגדל המים, האוויר הדחוס בפנים היה חמים ומחניק מעט, הבדל עצום לעומת הקור שרר בחוץ.

אשלי מיהרה להוריד את חצאיתה ואת החולצה וקפצה לתוך המים במהירות,

"את ממש משוגעת.." אמר ג'סי והחל להוריד את חולצתו,

"משוגעת רק מתחיל לתאר אותי.." אמרה אשלי וצללה לתוך המים החמימים,

ג'סי קפץ לתוך המים בצחוק רם, הם שחו והשפריצו מים אחד על השני,

"איך אני רעבה עכשיו.." אמרה אשלי וטפחה קלות על ביטנה,

"גם אני.." אמר ג'סי והחל לחשוב,

"יש לי סניקרס בכיס!" אמר ג'סי כמעט בצעקה ואשלי שעטה במהירות לעבר מכנסיו והוציאה את הסניקרס,

היא פתחה את העטיפה ומיהרה לנגוס בחטיף,

"תביאי גם לי!" אמר ג'סי כמעט בצעקה,

אשלי השליכה לעברו את החטיף והוא מיהר גם לנגוס בו,

"בחיים לא אהבתי כ"כ סניקרס כמו עכשיו.." אמרה אשלי בחיוך,

"חבל שאין עוד אחד.." אמר ג'סי באכזבה,

"לא נורא, במילא אי כבר צריכה לחזור הביתה.." אמרה אשלי ומיהרה להתלבש,

"צודקת.." השיב ג'סי והתלבש גם,

הם ירדו ממגדל המים והתהלכו בשקט לכיוון מרכז העיר,

"אשלי" אמר לפצע ג'סי,

"מה?" שאלה אשלי בחיוך,

"תודה, באמת עזרת לי לשכוח אותה לכמה זמן.." אמר ג'סי בחיוך,

"בכיף.." השיבה אשלי ושבה ללכת, לפתע ג'סי תפס אותה בידה ורצה לנשק אותה,

אשלי מיהרה להדוף אותו קלות אחורה ומרה לו בשקט,

"אני לא יכולה.. רציתי לעזור לך להתגבר אבל לי יש כבר חבר.." אמרה אשלי,

"אם היית נאמנה לחבר שלך לא היית שוחה איתי בחזייה." אמר ג'סי בחיוך,

"אני נאמנה לו! רציתי לעזור לך! אתה ממש דפוק!" אמרה אשלי בכעס,

"אני יודע שאת רוצה אותי, בנות תמיד הולכות על בנים מבוגרים.." אמר ג'סי והרים גבה אחת,

"אידיוט!!" צעקה אשלי בכעס ומיהרה להתרחק ממנו,

"עוד מעט חבר שלך יעזוב אותך ואז את תרוצי אלי." צעק ג'סי באדישות לכיוון אשלי,

היא הסתובבה לעברו ועשתה לו אצבע משולשת והמשיכה ללכת.