החיים זה סה"כ סיפור (טראגי?!) בתמונות אבל גם לזה יש סוף

אני צריך להתנצל?

צריך להצטער על מה שאני עושה?

מה כבר עשיתי?

למה אני צריך לעבוד כ"כ קשה ואח"כ להצטער?

אז מה הפיתרון?

לחכות?

לא לעשות כלום?

עידכון:

ידעתי! כ"כ ידעתי את זה!!

רציתי לבקש סליחה

סליחה,

לכם, גם קצת לעצמי.

מצטער,

שככה זה היה.

מסתבר שמלכתחילה צדקתי,

אבל מסיבה כלשהיא לא ביצעתי.

קשה לי לכתוב את זה,

ולחשוב על אלה שאני באמת חושב עליהם,

אלה שבאמת רצו, השקיעו, הגיעו,

סליחה,

מכל הלב,

מבטיח פיצוי,

רק למי שמגיע.

סליחה, מצטער, אוהב, מעריך...

אני פשוט מתגעגע, להרבה דברים. שהיו ולצערי נגמרו.

יש משהו טוב בדבר הזה שנקרא "געגוע" אבל אולי אנחנו מעדיפים שזה יחזור? או שאולי אנחנו מעדיפים להשאיר את זה בגדר געגוע?.

יש הרבה דברים שאני רוצה שיחזרו והם לא פה עוד. לפחות לביינתים..

שבוע טוב לכולם...

אין מילה אחרת חוץ מפחד

אני מפחד,

לא יודע מה יהיה,

רוצה אבל גם לא רוצה.

מקווה

קצת תקווה אולי תעזור.

מצב רגיש,

מלא בפחד.