אני מניח שכולנו שמענו את המשפט הזה ה מ ו ן בחיים.
הוא עכשיו בא לידי ביטוי אצלי וזה מעצבן אותי!
אנשים לא חושבים! אנשים לא עוצרים שניה אחת לפני!
למה הם עושים את זה? הרי זה לא טוב לאפחד בסופו של דבר!
למה אנשים חושבים שלהגיד שקרים ואז לנסות להתמודד עם התוצאות זה יותר קל מישר לא לשקר?
הפוסט הזה פתוח פה כמה שעות ואין לי באמת מושג מה רציתי להגיד פה!
בקיצור, בואו נחשוב שניה לפני כל דבר.
תוספת:
התקופה הטובה ביותר בחיים שלי נעלמה! אני רוצה לחזור לשם! איאפשר לחזור בזמן?!
אפעם לא האמנתי בזה,
בקש ששובר גב חזק כמו של גמל,
אבל מסתבר שזה אמיתי. זה קרה לי!
אפילו כמה פעמים! ויותר מזה, הכל ביחד!
פתאום הבנתי,
כמה אני צריך,
כמה אני לא צריך.
כמה אני רוצה,
כמה אני לא רוצה.
כמה זה חשוב,
כמה זה לא חשוב.
כמה אני סומך יותר מידי,
כמה אני לא סומך בכלל.
המון המון דברים הבנתי, לטובה ולרעה.
שבר אותי,
כואב לי. צריך כ"כ את המילה טובה הזו, את החיזוק הזה, את הרצון הזה, את הידיעה הזו!
שיר טוב ששמעתי היום עשרות פעמים אומר: "אבל לרב מילה טובה, מיד עושה לי טוב. רק מילה טובה, או שתיים לא יותר מזה..."
הכל נפל ביחד, שבר אותי!
הגעגוע לדבר שהיה,
הרצון לדבר שאולי יבוא,
הרצון לחזור למה שהיה,
ההגזמה שהלב מושך עליה,
הדחיקה שהראש דוחף אליה,
הכל מול הרצון שמותח לשני הצדדים.
הגעגוע לדברים..
געגוע היא תחושה לא כיפיית! היא קשה וכואבת.
כששאלו היום את הפרופסור לפסיכולוגיה אם יש רגשות שאפשר בליעדיהם הוא אמר שלא.
חבל, אולי, רגש לא נחמד במיוחד.
המשך שבוע מצוין!
בכל פעם מחדש מציבים לנו החיים משהו בלתי הגיוני,
משהו שלא ציפינו לו,
משהו שמתנהל שונה ממה שרצינו,
משהו שמניב דברים חדשים,
שזורם לכיוונים שונים.
בכל פעם מחדש מציבים לנו החיים רצון בלתי הגיוני,
ושוב הרצון הזה קורא לי,
לברוח, לרוץ, לחצות גבולות.
אם רק היה לי זמן ויכולת ממשית אני יודע מה הייתי עושה,
אני כל-כך צריך את זה!
את החופש, את הבריחה.
להגשים את הרצון הזה,
לשכוח מהפגיעות ולהתנתק, להתנקות, להשתחרר.
תודה לכל מי שעושה לי ימים טובים!3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
