החיים זה סה"כ סיפור (טראגי?!) בתמונות אבל גם לזה יש סוף

נכון שאני לפעמים כזה.

נכון שלפעמים זה מרגיש ככה

אבל זה הכל מדאגה

מאהבה

מרצון

ומחשיבה

תסלחו לי?!

אני מודע,

אני יודע,

אני חושב

לא אידיוט

אבל לא יכול

לשלוט,

להפסיק,

אוהב וחושב.

אחרי הרבה זמן

אוקיי זה עובר מהר אבל זה נגמר, חוזרים לבית ספר לשיגרה - אני מעדיף.

לא יכול להגיד שאני לא מתגעגע לשיגרה הזו, אותה אחת שממלאה, מספקת, תורמת, נתרמת אבל כמובן שלא יכול להגיד שהיה לי חופש (אם אפשר לקרוא לזה ככה) רע:

קורס מש"צים - אני כ"כ מתגעגע! הייתי ממשיך עוד חודשים!

בהצלחה לכולם בבית ספר!

חודש ואז מתחילים שוב החופשים - לא לדאוג!

אני חייב:

תודה! על הכל! על ההתמדה, על הקרבה, על השמירה, על התחושה אם טובה ואם פחות, על ההקשבה, על השיתוף, על הדיבור, על ההבטחה, על העזרה, על הבכי, על הצחוק, על האהבה, על הכל!

מגיע לך! אין דבר שיכול לשתווה לזה! לא קיים!! תודה מכל הלב, אמיתי ואנושי!

תודה

לא משקר, בטח שלא לעצמי. עדיין קצת מפחד.

שזה יבוא בבום, שזה יפתיע ויפגע.

לא רוצה ולא נרגע.

בבקשה שלא יבוא! מכולם אני מבקש עזרה בזה. כי כשזה יבוא זה יהיה בלתי הפיך!

 - יש לזה סיבה

סיום חופשה נעים!

זו הייתה טעות,

זה כ"כ לא בסדר,

מן ניסיון,

מן אינטרס,

מן חוסר טאקט כזה

משהו לא מוסבר.

לא שוב בבקשה לא!

סליחה!

מתגעגע, לאותם הדברים.

מתגעגע, לרגעים, לשניות ההן.

מתגעגע, לאנשים, לסביבה.

מתגעגע וכ"כ רוצה לחזור -

לדברים,

לסיפורים,

לרגעים,

לאנשים,

לפעולות.

להרבה דברים,

אני כ"כ מתגעגע!