פרק 5
- - -
" מ..מה?" צעק יניב אל תוך הטלפון שלו.
" כן.. אני.. אחי.. נדבר אחר כך"
" נו. חכה שנייה.." התחיל יניב לומר אבל תומר כבר ניתק.
הדמעות לא הפסיקו לרדת, ותומר ואיה פשוט נשארו מחובקים באמצע החדר,
כשאיה מלטפת את גבו ותומכת בו. הוא לא רצה שהרגע הזה ייגמר.
" תומר.. תקשיב.. אני.. אני יודעת שקשה.. לכולם יהיה קשה.. ורק רציתי שתדע שאני תמיד כאן,
אתה יודע.. לדבר.. או כול דבר שאתה צריך בונבון."
אמרה איה והתכוונה לכול מילה.
" אני יודע.. תודה.. תודה איו'ש.. אני מת עלייך, מת עלייך."
" אתה רוצה לדבר על זה?"
איה לא ממש ידעה מה אומרים לידיד הכי טוב שלך כשהחבר הכי טוב שלו נהרג הרגע.
" לא." אמר תומר ישירות.
" בסדר. מה שבא לך. אתה יודע שזה בסדר. רק תגיד כשתרצה. אם תרצה."
איה הרגישה כול כך לא בנוח.
" איה.. תקשיבי.. אני ממש מודה לך.. על הכל.. באמת.. ובאתי כי הייתי צריך חיבוק..
אבל קשה לי לדבר על זה, קשה לי לחשוב על זה, אבל אני חייב. אז ניראה לי שאני אלך."
" טוב בסדר אבל אתה יודע שאתה יכול להתקשר כול רגע . אני אוהבת אותך. ויהיה בסדר, באמת.
אולי תישן אצלי היום? אני לא רוצה שתהייה לבד הלילה" הציעה איה.
" כן, רעיון טוב, תודה מותק, אני יגיע בערב, תודה. תודה איו'ש." אמר תומר ויצא מביתה,
כשלבו דופק חזק מהרגיל.
כול הדרך הביתה תומר חשב על רון, על כול הזמנים שהיו להם ביחד. על כול הריבים,
ואז על כול פעם שהם השלימו. הוא היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש.
תומר סיפר לו הכול. תומר סמך עליו. ועכשיו הוא הלך, תומר נישאר לבד.
הוא התהלך לו ברחוב מסתכל על שרוכי הנעלי אדידס שלו ועלה במדרגות הבניין בלי חשק,
מסתכל על הרצפה ודופק בדלת שלוש דפיקות. אחרי כמה דקות שאף אחד לא ענה הוא היה חייב להוציא
את המפתח שלו ולהכנס לבית ריק וחשוך. הוא סגר את הדלת הראשית וראה את יניב יושב על מיטתו.
" מה אתה עושה פה?" תומר היה מופתע לראות את יניב .
יניב לא ענה ורק חיבק אותו, חיבוק שקט, לא אמר מילה, אבל החיבוק אמר את כול מה שצריך.
שיהיה טוב. שהוא איתו, ושיעברו את זה יחד.
- -
" אני מצטער יפה שלי.. בבקשה תני לי צ'אנס אחרון"
"תצא מיפה. עכשיו."
" יובלי.. את יודעת שאת לא רוצה שאני אצא." אמר יונתן בקול מתגרה.
' יואו, שחכתי כמה היא יפה. ' חשב יונתן בליבו.
" יונתן אתה זה שהרסת את זה .. כשנישקת את גילי.." אמרה יובל בעודה ניזכרת בתמונות הנוראיות האלה,
שהיא ראתה את יונתן וגילי מתנשקים.
" יפה שלי.. זו הייתה טעות.. אני אוהב אותך. ורק אותך" אמר יונתן, ובפעם הראשונה התכוון לזה.
" גם אני אוהבת אותך יונתן" אמרה יובל .
' מה אני אומרת לו את זה?!' חשבה לעצמה.
יונתן חייך.
" אבל.." המשיכה." זה לא אומר שלא פגעת בי,אני לא רוצה לחזור להיות ביחד".
אמרה יובל את מילים אלו ונקרעה מבפנים. אבל היא הייתה גאה בעצמה על היותה כול כך חזקה.
היופי שלו הפנט אותה. הגוף שלו. העיניים האלה. הקסם שלו. השפתיים שהיא כול כך רצתה לנשק.
היא הרגישה את שני חצאי הלב שלה. כואבים כול כך.
' דיי תפסיק להיות כול כך חמוד!!!!!!!!' רצתה יובל לצרוח.
" טוב . אני ילך. אם זה מה שאת רוצה. להתראות יובלי. אני אוהב אותך, נדבר." אמר יונתן ושלח לה נשיקה באוויר.
הוא יצא מהדלת ויובל נשמה לרווחה, שהוא הלך לפני שהדמעות הגיעו. תיאום מושלם.
- - -
הטלפון של מארק צלצל.
" מארקקקקקקקקקקקקק" צעקה ג'ולי.
" מה?!?! מה קרה נסיכה שלי?" אמר מארק מודאג.
" כלום, אני פשוט אוהבת אותך .
חיוך גדול התפשט על פניו של מארק.
" ואני אוהב אותך, נסיכה." אמר מארק.
" טוב מותק.. תקשיב.. יש כול כך הרבה דברים לתכנן לחתונה שלנו..
מה.. איך נעשה הכל?" אמרה ג'ולי בלחץ
" אל תדאגי נסיכה. נדבר על זה כשאני הבייתה. בינתיים פשוט תצאי עם החברות שלך או משהו,
תרגעי. ואני יראה אותך בערב יפה שלי. אני אוהב אותך תזכרי את זה"
" גם אני, מושלם אחד" אמרה ג'ולי וסיימה את השיחה.
מיד לאחר שג'ולי ניתקה היא התקשרה לחברתה ניקי ושאלה אותה אם מתאים לה ביקור.
" בטח.. בואי.. אולי נקפוץ לאיזשהו בר מאוחר יותר?" שאלה ניקי.
" רעיון מצויין " התלהבה ג'ולי והלכה לחדר שלה להתלבש.
היא לבשה שמלה שחורה דיי קצרה עם כתפיות קצרות, חמודה ולא מאוד זנותית,
שמלה שמראה שהיא עדיין צעירה אבל היי, היא מאורסת!
היא שמה נעלי עקב חדשות שהיא קנתה לא מזמן, לקחה תיק עם פאייטים מנצנץ כזה,
ויצאה מהבית.
- - -
הדס הייתה בחדרה, חושבת על הכול, על הסרטן, שהיא לא ממש יודעת מה הוא. מה קורה לה, מה יקרה לה? האם היא תמות?או שמא תעבור את זה?
היא חשבה על יניב. כול כך יפה. כול כך נחמד, כול כך . האם יאהב אותה תמיד? האם היא אוהבת אותו?
והאם באמת יישאר לצידה בזמן המחלה הנוראית הזו? האם לא ייגעל ממנה קרחת?
האם כדאי לה להרים ידיים, כבר עכשיו?
הדס התחילה לבכות. היא קיבלה הרגשה שלא יאהבו אותה בכלל. שהיא תשאר לבד,
בלי חברות , בלי ידידים, ובלי יניב, שעכשיו התחילה להתאהב בו.
" אמא.." החלה לומר הדס." אני לא רוצה את התרופות והטיפולים.אני רוצה לוותר. לא רוצה לעבור את זה בכלל. אני רוצה שקט".
אמרה הדס לאמה ויצאה מהחדר.
- - -
אהבתם? אל תשכחו להגיב!! תודה רבה
3> שחר.
תודה על הסבלנות, הנה, כתבתי פרק!! אחרי הרבה זמן שלא כתבתי .
יש הרבה לחץ, חזרנו לבית ספר, וגם בחיים האישיים שלי. תודה לכולם. לילה טוב =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
