נממ התאכזבתי קצת מכמות התגובות שהיו ,

אם אתם כבר נכנסים לבלוג וקוראים ת'סיפור .. אז למה גם לא להגיב ? |:

חח אבל בכל מקרה תודה למי שהגיב :]

כתבתי את פרק ג' והוא די ארוך .. מקווה שתאהבו , השקעתי עליו ..

אם תאהבו אני אמשיך לפרק ד' ..

תהנו [=

חן הלכה לצד ... הדמעות כמעט פרצו מעייניה , והיא ניסתה להירגע קצת ..

העלבון שחשה משירן וחברותיה עדין נשאר בה ..

באמצע מחשבותיה מבלי ששמה לב , פתאום הופיעה המורה רויטל לידה.

"חן , לא ראיתי אותך! איזה יופי שבאת!" אמרה רויטל בחיוך.

חן השיבה לה בחיוך מאולץ "כן ..."

"אז כבר בחרת עם איזה שיר תופיעי?"

"מממ כן , אני חושבת .. כבר חשבתי על שיר מסוים .."

"יופי , אז אני כבר אשמע אותו כשתעלי לבמה , אל תשכחי שעכשיו זאת חזרה גנרלית. את תעלי לבמה בדיוק אחרי שאלירן ובר יופיעו."

חן הייתה קצת נרגשת , "אוקי" אמרה וחששה מעצם העובדה שכולם יראו אותה שרה על הבמה , ועוד לבד ..

"בהצלחה" אמרה לה והלכה.

החזרה החלה , חן ביינתים ישבה בצד והסתכלה.

מיד אחרי שאחת המורות סיימה את דבריה , עלו לבמה שירן ועוד חמש בנות בערך אחריה לבושות בגופיות וחצאיות קצרות ... המוזיקה התנגנה והן התחילו לרקוד ..

שירן רקדה מלפנים בהתנשאות ובביטחון גבוה ומאחוריה עמדו שאר הבנות ..

לאחר מכן שהבנות סיימו את הריקוד , עלו אחריהן לבמה בר ואלירן ... בדיוק כשהבנים עלו הבנות שרקדו ירדו מהבמה , שירן נתקלה באלירן והביטה בו בהתלהבות והוא לעומת זאת לא ממש שם לב אליה .

חן הסתכלה מלמטה על אלירן כשהוא מנגן בגיטרה שלו בדואט יחד עם בר , ולא יכלה להסיר ממנו את המבט . היא חשבה לעצמה כמה הוא יפה וכמה היא כל כך אוהבת אותו ..

פתאום אלירן הביט בה חזרה וחייך אליה חיוך קטן , היא קצת הסמיקה והמשיכה לצפות בהופעה.

כשאלירן ובר ירדו מהבמה פתאום חן התחילה להתרגש ולרעוד , היא ידעה שעכשיו היה תורה לעלות. בחוסר רצון וביישנות חן נגררה לבמה , ושם ליד היא ראתה את אלירן מביט בה , הוא התקרב מעט ולחש לה באוזן "בהצלחה" עם חיוך מבטיח וחן הרגישה קצת יותר בטוחה.

היא הייתה כבר על הבמה הגדולה כשהמיקרופון לצידה , משקיפה ובוחנת את הקהל בביישנות ואי נוחות . המורה רויטל לחצה על הכפתור בטייפ והפלייבק עם השיר שלה החל להתנגן , בקטע שהיא הייתה אמורה להתחיל לשיר היא פתחה את הפה ומה שיצא לה היה רק כמה מלמולים , שירן והבנות הסתכלו עליה מלמטה בצורה בוחנת ולגלגנית , התלחששו וצחקו מעט. וחן הרגישה נורא.

לאחר מכן המורה שוב פעם הפעילה את הפלייבק מחדש , היא חייכה לחן ולחשה לה "סומכת עלייך" וחן נשמה נשימה ארוכה . אלירן הביט בה וכשהיא הסתכלה עליו הוא חייך אליה וידע שהיא יכולה . שוב פעם הפלייבק החל להתנגן , חן הרגישה שהיא לא יכולה לעמוד בלחץ הזה וכמעט כבר פרצה בבכי , היא ירדה בריצה במדרגות ורצה הרחק משם לפינה רחוקה בחצר. המורה ניסתה לעצור בה וקראה לה: "חן מה קרה ? חכי .." וזה לא עזר , היא כבר לא שמעה. המורה רויטל הודיעה במיקרופון בחוסר אונים: "טוב תמשיכו כרגיל בחזרה .." . כמה תלמידים ומורים התלחששו ולאחר מכן עלו לבמה שאר התלמידים והופיעו.

חן המשיכה לרוץ עד שלא היה לה אויר והיא עצרה בפינה , ישבה על הספסל עם הרגליים מקופלות , הרכינה את הראש והדמעות המשיכו לרדת ...

לאחר כמה דקות , היא שמעה צעדים קטנים מתקרבים אליה בהיסוס ומישהו בא והתיישב על ידה.

חן הייתה קצת מופתעת ולא הבינה מי זה , היא הציצה וראתה ש...