אז כן חברים! אנחנו על המפה! D: ולכל ההיסטרים שבא להם לרצוח אותי וכל אדם שלא שותף להיסטריה שלהם, קחו וואליום, בחייאת.

איך אני רואה את ההפצצה הבלתי פוסקת עלינו? אז ככה זה התחיל:

אתמול, אני וסהר [כמה מפתיע] אצל סהר בבית, סהר מנגן, פתאום אזעקה עולה ויורדת:

אני: סהר! מה זה? אזעקה??

סהר, עצבני כי הפסקתי לו את הנגינה: לא. זה תרגיל. ~ממשיך לנגן~

אני: מה תרגיל? תרגיל היה צריך להיות אתמול בבוקר לא עכשיו! זאת אזעקת אמת!

סהר: זה לא!

-דפיקות בדלת וצרחות היסטריות-

-אני רצה למסדרון, כי זה הממד של סהר-

~היסטריה כללית של כל בני הבית של סהר~

אמא של סהר: סהר! בוא לפה מהר! יש אזעקה!!

-סהר מנגן-

-אזעקה-

-סהר מנגן-

.....

שלוש דקות מלחיצות אחרי האזעקה שהקווים נפלו ואבא שלי ענה לי סופסוף:

אני: אבא! אתה בסדר? שמעת את האזעקה?

אבא שלי כפרעליו: נעמה, אנחנו על המפה!

אני: הממ כן. אז הכל בסדר?

אבא שלי, מאושר: כן! אין! אמרתי לך שזה יגיע לפה!

אני: ... |:

אה והמתכונת התבטלה!! D:

היום בבוקר, 8:40, אזעקה, אני וסהר ישנים:

אמא שלי פותחת את הדלת וצועקת לקום למקלטים:

אני: סהר קום מהר אזעקה!

סהר חצי הפוך רץ לממד.

ובממ"ד- "איזה זונות!"

אני: כן! וואי!

סהר: איך הם לא מתביישים!

אני: אהא..

סהר: להעיר אותי ככה! עוד לא 9! זונות!

אז אתם מבינים, אי אפשר באמת לכעוס עליי שאני לא שותפה להיסטריה הכללית באיזור, כשכולם מסביבי מטורללים ורגועים בצורה חולנית.

כל ההיסטרים למיניהם מוזמנים לחמ"ל הרגיעה שהוקם אצלי בבית. בחיי שכיף פה, רואים החדר של חני D:

סהר חופר מאחוריי להודיע לעולם שהוא נזרק על ידי חבר שלו. כל הקוראים ידיעה זאת מתבקשים להגיע לבית שלי עם זר פרחים ושוקולד [סהר: "ובלונים!!"] ולנחם אותו.

אז מה אם משתוללת מלחמה בחוץ?? זונות! רק על עצמכם אתם חושבים!

גועל נפש..

והתנצלות רשמית למסלטי, שהובטח לה שהפוסט הבא יוקדש אך ורק לה, אך עקב ההפצה [אזעקה, רצים לממ"ד, חוזרים] נאלצתי להקדיש את הפסוט הזה למצב.

נשמה, הפוסט הבא כולו שלך! חח

אז בברכת איזה יופי של ספורט זה הריצה הזאת למקלטים וסילבסטר שמח לכולכם,

תשארו רגועים, כי לפחות אין לנו בית ספר!

 D: