אני כתבתי פה פוסט 20 שעות אבל האינטרנט היה חייב לקרוס בדיוק כשלחצתי על שמור!
בן של זונה אתיופית עם שבע פטמות!
אז איפה הייתי..
בהלוויה.
מגיעים.
כל כך הרבה אנשים. בוכים.
על ספסל חום יעקוב, האבא, בוכה יותר מכולם.
כחצי שעה בוכים..
ואז מתחיל הטקס המכובד.
הרבה מזיינת ת'שכל על גברי.
מעבירים את ארון הקבורה אל הקבר עצמו.
מורידים לאט בעזרת חבלים את הארון לתוך הקבר.
מכסים באפר וחול.
ומתחילים הנאומים.
כולם בוכים.
זקנים בעיקר.. יעקוב בעיקר.
רעיה, האמא, מנסה להישאר חזקה.
הנאום של יעקוב.
פה גם אני התחלתי לבכות.
אמא נואמת. היא דיברה יפה.
כולם מניחים פרחים ואבנים על הקבר.
אני ניגשת לשים אבן על הקבר ולוחשת "נוח על משכבך בשלום"
גברי:
אני לא הכרתי אותך בכלל.
אף פעם לא דיברתי איתך.
רק ראיתי אותך כמה פעמים כשבאתי לבקש מפתח.
תמיד ישבת בכורסא. רואה טלוויזיה בשקט.
חסר שיער. שקט. ושלו.
כמו שאביך אמר בנאום:
אתה בן אדם טוב, שנולד לעולם רע.
אף פעם לא התלוננת. לא בכית. סבלת בשקט
תמיד היית כל כך קרוב אליי.
בניין לידי. מרפסות צמודות.
ואף פעם לא דיברתי איתך. רק שמעתי עליך.
היית ילד נפלא.
הבאת להורים שלך שמחה גדולה. ועם זאת הרבה דאגה וכאב.
היית תלמיד מעולה. אהבת נורא את הארי פוטש.
היה לך חלום. לפגוש את הסופרת המהוללת ג'יי. קיי. רולינג.
לצערי לא הגשמת את חלומך.
אהבת מטמתיקה. ושנאת ספורט.
את כל זה שמעתי מאמא. שמרבה לדבר עלייך.
הכל בגלל הרופאים המטומטמים האלה!
אם רק היו כורתים לך את היד בזמן.
הסטרן התחיל ביד. לאט עבר לצוור, ומשם לריאות.
הוא גמר את הריאות עד שכבר לא יכולת לנשום..
והרדימו אותך.
מאז לא קמת יותר.
אמא תמיד הייתה מעדכנת אותי במצבך.
תמיד הייתי שומעת:
"מצבו של גברי מחמיר"
"מצבו של גברי משתפר"
"גברי בבית חולים"
"אני הולכת להביא ליעקוב ורעיה אוכל. הם לא אוכלים כמו שצריך"
"מצבו של גברי בסדר גמור"
"גברי שוב מרגיש לא טוב"
"גברי בסדר עכשיו"
ופתאום...
"גברי מת"
הייתי בשוק. לא האמנתי לרגע.
כל זה קרה לפני שבועיים וחצי.
הגעת לבית החולים כשכבר לא יכולת לנשום כהסרטן אכל לך את הריאות.
הרופאים החליטו שצריך להרדים אותך כדי לטפל בך טוב יותר.
הם אמרו שיש מצב שלא תתעורר.
רעיה ניגשה אליך ואמרה לך שמרדימים אותך.
"יעירו אותי?" שאלת.
"כן" היא אמרה. "יעירו אותך"
היא שיקרה. כי מאז לא קמת יותר!
כל כך צעיר. לא הספקת לעשות כלום.
אפילו לא להתאהב.
בן 13.. וכבר לא איתנו.
הפוסט הזה מוקדש לך.
יהיי זכרו ברוך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מינימאיה...