רע לי כל כך בזמן האחרון ואני אפילו לא יודעת למה.
ז"א.. אני יודעת.. אני פשוט מנסה להכחיש. בתקווה לשכוח.
כל כך הרבה דברים מעורבבים אחד בתוך השני.. וכל דבר קשור בדבר.
אני מרחמת על מי שנמצא איתי באותו חדר כשאני במצב כזה.
אני לא שולטת בעצמי.. הולכת בעקבות אבי.
אין לי את החופש שאני צריכה. פשוט אין.
כל יום אני רוקדת, מהבוקר עד הערב.
אני לא יכולה יותר. כמה שאני אוהבת את זה..
זה כבר יותר מידי. עם אנשים מעצבנים.
אנשים שהייתי רוצה להביא להם איזה לטמה לפרצוף.
זה לא אמור להיות חופש גדול?! איפה החופש שלי?!?!
המקום היחיד שאני יכולה להשתחרר בו זה ההיפ הופ.
אני באה לשם בראש נקי.
אנשים בסטייל שאני אוהבת. לא מפונקים, לא טחונים, לא קנאים, אנשים אחלה..
שמחמיאים, מתייחסים אליי יפה. השתלבתי מהר.
אם היה לי זמן להיפגש עם החברים שלי. האנשים שהכי חשובים לי. שאני הכי אוהבת.
אם הם היו פה לצידי.. היה לי יותר קל.
לא מגיע לי חופש אחרי השנה הקשה הזאת?!
כל הגוף שלי מלא פצעים, צלקות, עקיצות, חתכים, כחולים סגולים אדומים.
רק בערב יש לי זמן. אבל רוב הזמן אני במבשרת.
שונאת את מבשרת!!!!!!!!!!
"מאיה הדג בתנור, דחוף ומהר!"
אמא הזאת.
אפילו לכתוב פוסט אין זמן.
גאד דמאט.
עריכה 19:25
יום מחורבן.
הולכת לישון בלי ארוחת ערב. אפילו בבית הזה כבר אין מה לאכול.
מילא אצל אבא.. שזה רק לחם לחם ולחם כל היום.
עכשיו גם פה. עזבו. כל הזין הזה גם הוציא לי את התאבון. לא רוצה לאכול. בטח שלא פה. האוכל מורעל.
גם כן דג. ממתי אני אוהבת דגים?איפה הפסטה שלי נעלמה?!
מזל שאני נוסעת. בקצב הזה אני ארצח פה מישהו. במקום המגעיל הזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מינימאיה...