כשהחיים מפנים לכם את הגב... תבעטו להם בתחת! XD

שוב זה חוזר אליי.

כל הדברים לפני שנה.

שנה שלמה.

שוב להתחיל את הכל מהתחלה.

הפעם יותר חזקה.

יותר בטוחה.

יותר בוגרת.

יותר מוצלחת.

אני יכולה לעשות את זה.

אני יכולה ואני אעשה.

אני אוכיח לעצמי, ולכולם,

שאותי לא מביסים כל כך בקלות.

אני לא אדרדר שוב כמו בשנה שעברה.

אני לא.

אני מבטיחה.

הכל יהיה יותר קל עכשיו.

עכשיו יש אנשים לצידי.

אני יכולה לעשות את זה גם לבד.

ולא אכפת לי מה כולם חושבים!

אני יודעת מה אני צריכה לעשות.

בשנה שעברה זה לקח לי חצי שנה לפחות..

השנה.. נחייה ונראה.

בהצלחה [?]

כמו סיכת ביטחון, המחברת בין המוח ללב.

אבל האם יש בכלל קשר ביניהם?

אז זהו.. שלא!

פשוט לא.

והאמת שקצת נמאס לי מכל זה.

כמה כבר אני יכולה לתת לעצמי לסבול ולסבול ולסבול...?

הבעיה היא שאין דרך אחרת.

חוץ מאחת.. שלא הולכת לי.

אולי זה הגורל שלי..

להמשיך לסבול ולסבול ולסבול...

ולעשות את עצמי מאושרת.

לקום בבוקר רועדת עם דמעות בעיניים מחלום רע.

ולספוג את הכל.

כי זה מה שאני יכולה לעשות. לספוג.

אני לא יכולה לשלוט במה שקורה... רק.. להיפגע ולספוג.

אין לי כבר שום משמעות.

אני רק רוצה לישון לילה אחד נורמלי.. בלי חלומות.

בלי כאבי גב. בלי כאבי ראש.

בלי דמעות. בלי לרעוד. בלי כאב.

רק לישון....

איזה יפה היא

לך תתקע מלפפון חמוץ בתחת.

ואם זה לא עובד אז עיפרון.

ואם זה לא עובד אז קח וזלין!

פשוט לך. או תבוא כבר.