פרק 1
הרוח שנשבה הייתה חמה מהרגיל. היא בישרה על בואו של אביב ועל קיץ שממש מתקרב.
"אל תשכח שקבענו להערב!" אמר נריה לחברו והרים את התיק הכבד שלו.
בכיתה עדיין נשמעה המולת הילדים "לא שוכח" רן חייך אליו.
אסף עמד בצד וצחק. "תעשו חיים"
רן חייך אליו "אתה חייב לנסוע אל הדודה הזאת שלך??"
אסף המשיך לגחך "אל תדאגו זה יעשה לי רק טוב"
"זה בדיוק הדבר שממנו אנחנו חוששים" נריה קרץ אליו
"היי" בחורה יפה מאוד, עם שיער שטני נגשה אליהם ורן חייך אליה,כולם הבחינו בעיניה הירוקות שבוחנות אותו מקרוב.
"אסף,תעשה לי טובה,קח מפה את סיוון!" אמר נריה משראה את החלפות המבטים בניהם
אסף נראה משועשע.סיוון עוותה את פרצופה "שתוק !" אמרה לו.
"אל תדאגי אין סיכוי שאסכים לו לקחת אותך" אמרה לה יערה שהגיעה פתאום.
אסף חיבק אותה והם התנשקו דקות אחדות.
"די כבר,אני תכף מקיא" אמר נריה ועשה תנועות מוגזמות של פיו.
"אתה כזה דביל" יערה זרקה עליו את התיק שלה וצחקה.
נריה המשיך לעשות הצגות וצעק "אוו!" כולם צחקו.
מאוחר יותר בערב
רן סקר בעיניו החומות את הבר-קפה שאליו הגיעו, והזמין לשולחן כמה בירות.
בשולחן שלהם חיכתה לו סיוון היא השגיחה מרחוק.נריה קם לרקוד עם יערה שהייתה מדוכדכת מאוד מנסיעתו של אסף.
רן ראה את החיוך הקל שעולה כשנריה תפס אותה ואיים לקחת אותה בידיים לרחבת הריקודים. עצוב בלי אסף.הוא חשב.
ברגע שהביא לו הברמן את המשקאות הוא פנה אחורה עם ידיים מלאות ונתקל במשהו.
לאחר רגע ראה שמדובר בנערה בגילו, המשקה שהחזיקה נשפך על חולצתה.
הוא ניסה לנגב את הכתם בעדינות,תוך כדי מלמולי סליחה אחדים. "אין צורך" היא אמרה לו וכשהרימה את ראשה יכול היה לראות את יופייה.
היה לה שיער חום ועיניים ירוקות בהירות ששאבו אותו עמוק,עמוק.הוא חשב שאם לא הייתה לו חברה היה חוטף אותה. "באמת סליחה" אמר לה ."זה בסדר" היא אמרה וחייכה חיוך שרן לא ראה מעולם. היה בו גם בישנות גם יופי וגם שובבות מסתורית. היא שמה את הכוס על הבר והוא הבחין בטבעת זהובה שיש לה על האצבע. סיוון הגיעה למקום. היא חיבקה אותו וליטפה אותו ועינה היו כמו של נמרה מסוכנת.היא ידעה שרן מושך הרבה בנות ורצתה אותו רק לעצמה. "סליחה אם אני מפריעה לכם" היא אמרה בציניות מוגזמת."לא,זה בסדר" הוא אמר."אני בטעות שפכתי עליה-..." הבחורה נכסה לדבריו. "באמת שזה כלום,זה קורה לכל אחד לפחות פעם אחת...ועכשיו תסלחו לי אני צריכה ללכת." סיוון חייכה "ביי ,ביי".
"איך את מתנהגת!?" הוא כעס. "על מה אתה מדבר" סיוון הגיבה בתמימות. "אני לא מאמין את כל כך אגואיסטית" הוא לקח את העודף שהברמן נתן לו והחל ללכת ,היא אחריו. "תגיד לי מה יש לך?,פתאום נעשית צדיק או שנדלקת?" היא התעניינה. רן לא ענה לה. "אז זה נכון" היא עצרה והוא,בחדות הסתובב אליה. "נכון מה?"
"אתה מרגיש אליה משהו" אמרה בעצב
רן גיחך "היא בסה"כ עברה שם ונתקעתי בה,את רוצה להגיד לי שאת עד כדי כך קנאית? שאל.
"אני לא קנאית,אני פשוט יודעת להבחין באהבה" היא אמרה לו בשקט.
נריה התקרב אליהם ויערה לידו צוחקת נורא."אוי אתה כל כך דביל" היא אמרה ושוב פרצה בצחוק.
"מה קורה חבר'ה" שאל נריה בעליצות.
רן הסתכל על סיוון ושתק.
"העניינים התחממו??"נריה צחקק וסיוון פשוט הסתלקה משם בכעס.רן מיהר אחריה.
"הוא סתם טיפש!" קרא אחריה "ואנחנו עדיין לא סיימנו לדבר!"
"רן תעשה לי טובה,תעזוב אותי" היא אפילו לא הסתכלה לו בעיניים.
"סיוון אני מצטער על מה שקרה..אני אוהב אותך! באמת אוהב אותך!" הוא ניסה אך לשווא
סיוון המשיכה ללכת ונעלמה מאחורי הדלת.רן נאנח. השלושה שנשארו סיימו את הערב לבד.
למחרת היה יום חדש ולמרות זאת רן קם בתחושה כבדה.שעשה משהו לא בסדר לסיוון.
"מתי חזרתם אתמול?" שאלה אותו אמו כשיצא אל המטבח
"ארבע" הוא השיב בסתמיות.
"למה כל כך מאוחר?" פניה היו מודאגות
"סתם,את יודעת אמא...מסיבה,חבר'ה.חגגנו" הוא אמר בשעה שמזג קולה לכוס זכוכית.
רן לקח את התיק והתחמק מהשאלות הנוספות שהדאיגו את אמו.
הוא חשב על אתמול בדרך לבית ספר.
"היי מה איתך?" אמר לו נריה שהגיע לשער.רן לא ענה לו.הוא המשיך ללכת כמו סהרורי מתוך שינה
"עזוב אותו" אמרה יערה שעמדה מאחוריו ."כנראה שאתמול הם באמת קצת נסחפו עם הריב הזה"
רן המשיך ללכת והרגיש שהוא לא רואה כלום.פתאום הוא התנגש במישהי וכל הספרים שלה נפלו מהידיים אל הבטון שעיטר את רחבת הבית ספר. "סליחה " הוא מלמל עדיין לא מסתכל עליה ישירות
"אז אתה שוב נתקע בי" נשמע קול מוכר ורך. הוא הרים את הראש וראה את אותה הבחורה מאתמול.
הוא חייך אליה בביישנות "אני מצטער,באמת שאני לא יודע מה עובר עליי לאחרונה" היא חייכה אליו שוב חיוך קסום שכזה. "אל תדאג" היא אמרה לו. "זה כלום" היא הלכה והוא איך לא, גילה את סיוון עומדת מאחוריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
צעד אחד אחורה