בדיוק לפני שנה חיכיתי לרגע שבו אסיים לימודים , אתגייס והגיע בגאווה לבית הספר במדים בתור חיילת בצה"ל
רק איזה קטע שהשנה אני לא אגיע לבית הספר לטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל מסיבה אחת , שאני לא חיילת ולא אהיה מעולם !
ולא בגלל שאני לא רציתי להתגייס ולתרום , להפך אני ספרתי את הימים לגיוס כי כל-כך התרגשתי וחיכיתי לזה
עד שהגיע היום הארור בחיי והתגייסתי והבנתי שעשיתי טעות - לא בגלל שקשה , כי קשה לא היה לי
אלא בגלל הזילזול , החוסר אכפתיות כלפי חיילים הלוחמה הפסיכולוגית בבנות שהתגייסו ועל הניסיון לשבור אותן ולהכשיל אותן
רק כדי שייראו על בשרם מה פרוש הדבר צבא- אך לצערי זהו לא פירוש הדבר.
הכל היה יכול להראות אחרת אם רק היו מדברים ומתנהגים בצורה אחרת . אני לא מבינה למה אדם שמתגייס ותורם שנתיים- שלושה מהחיים שלו
צריך לקבל יחס מזלזל - ורק בגלל הזלזול הזה והחוסר אכפתיות אנשים לא רוצים לעשות צבא או שעושים צבא בבאסה ובשביזות ולא על החלק הטוב ביותר .
אני מעריכה חיילים שהתגייסו , שירתו ומשרתים במדינה ובאותו הזמן גם באזה לתפקוד של המערכת המטופשת הזו.

___________________
יהיה זכרם ברוך של כל הנופלים , חללי מערכות ישראל
ת.נ.צ.ב.ה