אני לא מתארת לעצמי שעמדתי בחודש כל כך לחוץ. מה לעשות? אחת כמוני, בעלת כח סיבולת של שקית ניילון [נפשי ופיזי. אבל בעיקר נפשי], יכולה להשבר ממש בקלות בתקופה לחוצה כמו זאת.למרות שה"שבירה" הזאת גורמת לי רק לבכי וכמה חבל, לא לחיתוך ורידים, הזרקת מיץ עגבניות וכו'...
זה באמת נחמד לדעת על עצמי ועל חברותיי שאנחנו ילדות עירוניות מאוד מאוד מפונקות.
זה גם סימפטי לריב ולהתעסק בכל כך הרבה שטויות בחודש אחד.
אני שונאת הגזמות, באמת שכן. הגזמות מכל דבר שהוא, גם אם מדובר בכוונה טובה ובארגון וגם בוואטאבר.חזרתי היום מטיול שנתי שרופה, עם כאבי רגליים ובטן נוראיים ועם רצון עז לרצוח.
לפני הטיול היינו צריכים לארגן את החדרים, אבל מי כמוני יודעת שזה לא הסתיים בטוב. ברור, אם מדובר בחבורה שלנו שמאוד אוהבת לריב, מסתבר.
לא היה יום בלי ריב, שבגללם היו כל מיני ריבים אחרים על חלוקת החדרים כי ההיא לא רצתה להיות עם זאת, וזאת לא רצתה להיות עם ההיא. אני אצטט את המורה שלי למתמטיקה ואגיד "תינוקות".
אחרי שסידרנו בקושי את החדרים, כל אחת האשימה את השנייה שהיא זו שגרמה לכל הריבים. אצטט שנית את המורה שלי למתמטיקה ואגיד "תינוקות מגודלים".
יצאנו לטיול ביום רביעי בבוקר, עם תיקים מלאים [ומאוד מאוד כבדים], התפלאתי שהיו ילדות שהביאו תיקים מלאים ומזוודות. זאת אומרת, זה טיול של שלושה ימים, מה הן כבר סחבו שם? כן, ילדות עירוניות מפונקות. זה מה שהסקתי מהטיול הזה.
טיול לימודי זה לא היה כי לא ממש הקשבתי להסברים כי חברותיי הטובות התעסקו בריבים שלהן. שלנו. שלהן.
אולי לא למדתי הסטוריה ושל"ח מהטיול, אבל למדתי כמה דברים על אופי.
כל הטיול, גם כדי לא לחשוב על "אוי כמה קשה הדרך, חם לי, קר לי, אני צריכה בושם, שיט אבן נכנסה לי לנעל" וגם כדי להתנתק אפילו בקצת מהריבים חסרי הפשר, התחלתי לחשוב מחשבות ציניות, לפעמים גם שנונות, ולפעמים גם כאלה שחשבתי שהן שנונות אבל הן באמת, באמת לא מצחיקות.
ובכן, אחרי שהגענו סוף סוף לאכסניה אחרי היום החם והמפרך, גילינו שהיא לא באמת מה שציפינו - ופה בא עניין הילדות המפונקות. הייתה ילדה אחת בחדר שציפתה לסוויטה [!] או לפחות כך נדמה מהתיאורים שלה על כמה שרע.
אני באמת באמת לא רוצה לדבר כל כך הרבה על אחד מהטיולים העלובים שהיו לי.
נראה לי שמה שהכביד עוד יותר את היציאה לטיול הייתה העובדה שיום לפני וגם יומיים לפני היו הצגות שהופעתי בהן.
החזרות היו מפרכות ביותר ולא הלכו לי כמו שצריך, אבל איך אומרים? "קשה באימונים, קל בקרב" ובאמת, הקרב היה קל וכיפי יותר משציפיתי. אחרי כמה ימים שטופי לחץ וכאבי בטן בעקבות אותו הלחץ, הצלחתי להינות בהצגה. זה אולי הדבר הסימפטי היחיד שהיה בכל התקופה הזאת של ה... חצי חודש בערך.
טוב נו, אבל אפשר להתנחם בעובדה שעוד שבועיים יבוא לו החופש הגדול ואיתו הטיסה לאנגליה וסקוטלנד הקודרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
