*מפחדת שגם היא תזדקן ותמות....
"אני,מצטערת לינדה"
"זה בסדר,זאת הטעות הראשונה ואחרונה שלך......ממלא את עוזבת עכשיו את הבית"
היא חייכה לאיימי לי...חיוך מלא גאווה...ואי אהבה.
"לאן,אני נוסע הפעם?" איימי לי רצתה לעזוב,אבל היא רצתה שזה יהיה למקום חופשי שלא יהיה לה קשה וחנוק שמה.
"סבת...לינדה,לאן את לוקחת אותי?...."
אני מקווה שהיא תענה לי לפחות על השאלה הזאת..זה לא צריך להיות קשה.
"כן כן כן....זה לינדה,יפה..הבנת נורא מהר,הרשי לי להזכיר לך...שפה רק אני שואלת את השאלות...זאת הפתעה ילדתי"
אני לא מבינה את הזקנה הזאת...מה הבעיה שלה?היא לקחה את האחראיות עליי בצורה נורא חזקה...אפשר לחשוב שזה ישנה משהו אם היא תגיד לי פעם אחת משהו בדרך נחמדה.
"אני צריכה להתארגן כבר?" שאלה אותה איימי לי...בתקווה שזאת שאלה במקום.
"כן לכי ילדה תחליפי...אבל אנא ממך...תלבישי משהו מכובד מספיק,למען השם...תמחקי את העיגולים האלה מסביב עינייך"
כן כמובן...חשבה לעצמה בזמן שיצאה מהחדר...
הריח הזה של סיגריות...פשוט הרג..
בדיוק איך שהיא נכנסה לחדרה מליסה דפקה בדלת,מליסה זאת המשרתת שאמורה להיות המשרתת האישית של איימי לי...אבל איימי לי החליטה שהיא מסתדרת מצויין בלי כל מיני כאלה.
" בוקר טוב איימי...איך ישנת הלילה?"
איך שאני שונאת את השאלה הזאת....
ברור שלא לילה שלפני 7 שנים..
חשבה לעצמה איימי...היא הסתכלה על מליסה חייכה....
"ישנתי טוב...."
התשובה הנורא אדישה הזאת,אמרה הכול,ובמצב כזה לא מתחשק לשאול עוד שאלות.
"יופי איימי,אני שמחה שטוב לך כאן לפחות בלילות"
היא לא ענתה לה,היא הרימה את המזוודה...שמה אותה על המיטה..באה לארון הבגדים שלה,והוציאה משם את כל הבגדים,מליסה הבינה את הרמז....היא ניגשה עלייה ועזרה לה לאסוף את הבגדים...
הדלת נפתחה ולינדה נכנסה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
