אחות או לא להיות

סוף סוף הפרק הראשון יוצא מהמגירה,לפני שאני אעלה אותו אני רוצה להבהיר משהוא.

תדירות העלאת הפרקים תהיה קצת מעצבנת,פשוט אני רוצה שיהיה לי סטוק פרקים ..

אז הנה הפרק הראשון, קצת מעוד..

פרק 1:

היי שמי אבישג ואני בת חמש עשרה היום...

כן היום זה יום ההולדת שלי והיום גם נודע לי הסוד של חיי

ההורים שלי קראו לי אליהם למטבח "אבישג אנחנו רוצים לספר לך משהוא" פתחה אמא שלי. "מה? מה קרה?" שאלתי ושמעתי שמץ בהלה בקולי. "את לא הבת שלנו" אמר אבא שלי. בום הרגשתי כאילו הראש שלי מתפוצץ חישבתי את הנתונים בקצב מסחרר וניסיתי לעשות לעצמי סדר בראש בלי ששמתי לב דמעות התחילו לזלוג מעיניי דמעות שבמהרה הפכו לבכי היסטרי  קודם כל להירגע אמרתי לעצמי "מה?" שאלתי את הוריי מוודאת ששמעתי נכון את לא  הבת שלנו אמרה  ''אמא'' שלי

האמא האמיתית שלך נמצאת במלון עם שני הבנים שלה  היא באה לקחת אותך לכי תארגני תיק, לא האמנתי למה שהם אמרו הייתי בהלם לאחר התחלתי לזרוק בגדים בלי אבחנה לתוך מזוודה גדולה שאימי הביאה לי הורדתי את כל הפוסטרים שהיו על הקיר ושמתי אותם במזוודה שנייה עם החפצים ולקחי בידי את הגיטרה שלי ''אבא'' שלי הסיע אותי למלון להתחלה חדשה  ,הייתי מפוחדת נכנסנו ללובי והיא מייד זיהתה אותי הם התקרבו לעברי ואנחנו התקרבנו לעברם כשנפגשנו היא מייד חיבקה אותי בחום וכשהסתכלתי על הבנים שמתי לב שהם תאומים זהים ויש לשלושתנו את אותו מבנה הגוף הרזה והגבוה הם התחילו לדבר ביניהם בהתרגשות בשפה שלא הבנתי אבל זה הייה נשמע לי כמו גרמנית "מה עכשיו" שאלתי באנגלית "עכשיו את תישארי איתנו  נשהה במלון ואז נחזור לגרמניה"  "לגרמניה" אמרתי בבלבול "אבל אני לא יודע גרמנית כאילו אני יודעת אבל ממש קצת" "לא נורא תסתדרי עם מה שיש  אגב מאיפה את יודעת גרמנית?" "אה... אני אוהבת להקה גרמנית ולמדתי קצת מההופעות שלה שאני רואה" "אל תדאגי הרגיע אותי טום את תלמדי עם הזמן" "רגע אתם לא ההם מטוקיו הוטל" נפל לי האסימון כל-כך חזק עם שחשבתי שכולם שמעו אותו הם הנהנו ושאלו אוטומטית באותה שנייה ''את מעריצה?'' חשבתי מעט ועניתי סוג של  טוב עכשיו "ברשותכם אני רוצה ללכת לישון" אמרתי בחיוך "אבל רק צהריים עכשיו" אמר טום אבל אני עייפה אמרתי  וככה עברו כמה ימים של כיף ובילויים והכרת המשפחה שלי אחרי עוד יום עלינו למטוס לגרמניה כשביל עלה למטוס שמתי לב שהוא רועד מפחד "היי אתה בסדר" שאלתי אותו "כן אני בסדר רק שיש לי פחד מטיסות" הוא אמר לי בחזרה "אני יודעת" אמרתי "אבל לא חשבתי שזה בגלל זה"  "רגע איך את יודעת את זה?" הוא התבלבל לרגע "אני סוג של מעריצה שכחת" "אהה... כן" הוא פלט חיפשנו את המקומות שלנו וכשמצאנו אותם התיישבנו אני ישבתי בין ביל לבין טום "נו אז מה את עוד יודעת עלינו?" שאל ביל  ממממ....  חשבתי קצת לפני שעניתי "אני יודעת אתה ביל פוחד מיתושים ואוהב לשמוע Green Day Kean Nena Coldplay David Bowie  אלרגי לתפוחים ולעקיצות של דבורים אתה שונא ברוקולי ותפוחי אדמה  אתה לא תאכל משהוא שאתה לא מכיר הייתה לך חברה בשם לאפי והיא הייתה זמרת" כל משך ההרצאה ביל הנהן בראשו בהסכמה וכשסיימתי את ה''נאום'' ביל בהה בי בפה פעור נפנפתי בידי מול פניו של ביל כדור הארץ לביל אמרתי טום התחיל לצחקק ואני הסתכלתי עליו "נו מה את יודעת עלי?" הוא שאל "להתחיל?" שאלתי  והוא הנהן "אוקיי גובה: מטר שמונים ושלוש משקל: חמישים קילו חברה כל לילה יש מישהי אחרת אוהב את Sami Deluxe   50 Cent אוהב סרטי דרמה בכית בטיטאניק יש לך שמונה גיטרות שלוש אקוסטיות ושלוש חשמליות השביעית נשברה בסקרים  והשמינית נשברה במונסון" התגובה שלו הייתה דומה לתגובה של ביל הלם מוחלט "עכשיו אני יספר לכם קצת על עצמי אני  בת חמש עשרה מלפניי שלושה ימים  מאד אוהבת את המוזיקה שלכם ושל גרין דיי אואזיס מטאליקה ועוד כמה" "וואו יש לך טעם מעולה" אמר ביל "חוץ ממטאליקה שזה הסגנון של גוסטב"  "וקצת ראפ" הוספתי "או עכשיו את מדברת בשפה שלי "אמר טום "אני אוהבת לשחק במחשב אני אוהבת לראות סטארגייט ולקרוא ספרים אני מנגנת בגיטרה אקוסטית ושרה קצת וכותבת שירים אני יודעת קצת גרמנית ממש בסיסי יש לי פחד ממקומות סגורים  וחשוכים אני וזהו בערך" "תספרי לנו על המשפחה הקודמת שלך" אמר טום "אין הרבה מה לספר עליהם שני אחים קרציות שלא מהעולם הזה והורים כמו כולם עניתי" ואז השתררה דממה עד סוף הטיסה  כשנחתנו הלכנו ישר לבית הבנים עשו לי סיור בבית והראו לי את החדר שלי הייתה בו מיטה מחשב בצד היה ארון ולידו שולחן עם מגירות וכמה מדפים על אחד המדפים הייתה מערכת קטנה  הקירות עדיין היו לבנים התחלתי לפרוק את המזוודות מקפלת את הבגדים שזרקתי עוד מוקדם יותר היום ומכניסה לארון ביל נכנס לחדר ושאל אם אני רוצה עזרה אמרתי לו שכן והודיתי לו הוא פתח את המזוודה השנייה איפה שכל החפצים הוא הוציא את הפוסטרים שהיו ראשונים הוא הביא סלוטייפ המשכתי לסדר את הבגדים בארון ביל נכנס לחדר ושאל אם אני רוצה עזרה אמרתי לו שכן והודיתי לו הוא פתח את המזוודה השנייה איפה שכל החפצים הוא הוציא את הפוסטרים שהיו ראשונים הוא הביא סלוטייפ המשכתי לסדר את הבגדים בארון לאחר חצי שעה בה קיפלתי הכנסתי וסידרתי בגדים בארון הסתובבתי כדי לראות מה ביל עושה הוא בדיוק תלה את הפוסטר האחרון והסתובב לקרוא לי הסתכלתי על הקיר בהלם הוא מצידו חייך ושאל מוצא חן בעינייך מ-א-ד עניתי ופניתי להסתכל על הקיר לו הוא סידר את הפוסטרים כך שכולם היו תלויים חלקם באלכסון חלקם ישרים ועוד נשאר לי מקום לעוד פוסטרים שלא כמו בחדר הקודם שלי שחלק מהפוסטרים סתם היו על השולחן התחלתי להוציא עוד דברים מהמזוודה השנייה וסידרתי אותם על השולחן הוצאתי את הדיסק היחיד שלקחתי איתי סקרים ושמתי אותו ליד המערכת במחשבה שנייה הכנסתי את הדיסק למערכת והפעלתי אותו, התיישבתי על המיתה עוצמת את העיניים ונרגעת כל הזמן הזה ביל הסתכל עלי בחיוך,הוא שמח לראות מה המוזיקה שלו עושה לאנשים,הוא יצא מהחדר בשקט וסגר את הדלת,בזמן שאני נרדמתי .

מה שמסומן בכתב עבה כזה זה באנגלית עיברית זה רגיל וגרמנית זה ככה

תגיבו

צ'וס