| 9/2009
I may be paranoid, but no android
Ambition makes you look pretty ugly
Kicking and squealing Gucci little piggy
You don't remember
You don't remember
Why don't you remember my name?
Off with his head, man
Off with his head, man
Why don't you remember my name?
I guess he does....
חוסר אונים זוהי התחושה הכי גרועה שהרגשתי בזמן האחרון, לסבול משהו בשקט, לנסות להעביר מסר ולקבל חסימה מלאה מהצד השני, פשוט לזרוק מילים חסרות משמעות לקיר.
כשניסתי להלחם על משהו היחיד שנלחמתי עליו בחיים, ניתקלתי בתחושה הזו לראשונה, החוסר אונים, איזה טעם מר וכמה כעס היא משאירה, אתה אוכל את עצמך מבפנים שבעוד בניסיונות פתטים אתה נאבק להעביר את מה שעובר לך במחשבה, את כל כך רוצה שהבן השני יבין אותך ואתה לא מגיע לשום מקום, אתה מתהפך בתוך עצמך והבן אנשים-פשוט כלום.
הבעיה אצלי היא שאני לא כועס, אף פעם, לא מצליח לכעוס, כעס זאת לא תחושה שמנכרת בי, לא משהו שזורם לי בדם, אני לא חם מזג, למען האמת אני כל כך לא חם מזג שאני שונא חמי מזג, אני מתעב אנשים ברחוב שמתנהגים בזלזול ובכפיות טובה לאנשים זרים.
אני מנסה להבין מאיפה הכעס נובע כי אני אף פעם לא מצאתי מקום שבו אני יכול לכעוס על מישהו יותר מדקה שלמה, אני מעדיף ליישר הדורים מאשר לכעוס ולריב ו"לעמוד על שלי",
זה לא שאני לא מבין אנשים כשהם כועסים, הרי זאת התחושה הכי בסיסית שיש, קנאה מתלווה בכעס, ריב מתלווה בכעס גדול, תקראו לזה איך שאתם רוצים, זה לא קיים אצלי, אני מחפש ואני מנסה להבין איך זה לא ככה, וגם אנשים מבוגרים ממני חפרו בפנים ולא מצאו את זה.
ציטוט: "איתמר הוא ילד שתמיד מחפש את הקו הלבן, תמיד מחפש את היושר, לא יכול לסבול את המחשבה שהוא ייפגע במישהו אחר ושמישהו אחר ייפגע בו, תמיד יחפש איפה לעזור לאנשים שהוא אוהב, ותמיד ייפגע כשהם הם לא יעזרו לו גם אם אין להם כל כך איך"-הפסיכולוגית שלי.. (געוגועים רבים מנכרים אליה).
נחזור לעניינו, אני לא מצליח לכעוס והפעם זה משהו שמטריף אותי, אבא שלי (כולכם עכשיו עוצרים את הקריאה וחושבים "עוד נער שמתבכיין על ההורים??") בטוח שאני אפס, בטוח שאני לא מגיע לשום מקום בחיים שלי, כי הידע שלי בארץ לא כל כך גדול ונפלא, כי אני כבר לא קורא כל כך הרבה ספרים, כי אני לא שוחה בבריכה, כי אני לא מחפש עבודה, כי אני לא עומד בדלת כל פעם שהוא או אימא נכנסים הביתה (והנה עוד פעם את חושבים "צרות של עשירים, סתם מפונק").
החוסר אונים שעומד בפני גדול מנשוא, אני לא יכול לסבול את זה כשאני מנסה להעביר את העובדה הפשוטה, את המחשבה הנורא נורא נורא פשוטה הזו שאני לא אבא שלי והוא לא אני, אותי לא מעניין לעשות טיול בכרמל ולעומתי הוא היה נוסע לשם לשבועיים ואחר כך מקנח ביומיים בגן השלושה (אתם רואים? אני כן קצת בקיא בחומר).
הלוואי והייתי מצליח לגרום לבן אדם הזה להבין משהו, הוא כל כך עסוק בכעס ובלחץ שהוא פשוט לא שם לב איזה טיעונים מוזרים הוא משתמש ב"שיחה" שלו על כמה שאני צריך לחיות את החיים שלי אחרת.
אני מסכים עם דבר אחד, בלימודים אני חייב להשתפר, ואם אני רוצה מקום טוב בצבא אני חייב להתחיל לעבוד על זה עכשיו, דחייה לא מביאה לסיפוק אישי, לעבוד לעבוד ולעבוד.
אהה כן, קל לשכוח וקשה לזכור, לפעמים כדי להלחם על הזיכרונות שלנו, גם עם חלקם טובים ורעים, מאכזב לדעת שלא אצל כולנו זה כזה חשוב לזכור.
תזהרו: החלומות שלכם עלולים להתגשם.
big daddy guarding little sister
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
