רק מי שמחפש מוצא

יש רגעים בחיים בהם פתאם ברגע אחד הכל מובן.

בכמה מילים, לאחר עוד שתיקה ארוכה של כמה ימים פתאם הכל התברר.

פתאום כל אי ההבנות, כל השתיקות, כל הציפיות, כל אותם רגעים בהם ביקשתי שוב ושוב את חברתה, רק להיות איתה עוד

קצת, ברגע אחד אתה מבין למה כל זה אף פעם לא קרה.

היא לא אוהבת אותי.נקודה.

רק שאלתי אותה אם היא אוהבת אותי, לקח זמן עד שהיא ענתה לי ובסוף היא אמרה שנמאס לה מהכעסים.

ואז הבנתי, אני באמת כועס הרבה לאחרונה, בעיקר נכנס לשתיקות ארוכות, אבל עכשיו אני מבין למה, אני מחפש את אהבה

שהיתה לנו. אני מחפש את אהובתי הקורנת, השמחה, החכמה שתמיד מבינה אותי, והיא פשוט לא קיימת יותר,

לה זה נגמר, היא לא אוהבת אותי יותר.

אנחנו ביחד כבר 10 שנים, הקמנו משפחה, היתה הרבה שמחה.

אבל, כבר זמן רב אולי שנתיים שלוש שמשהו לא עובד, מצידי אני רואה כמה היא מסוגלת להשקיע בילדים בקריירה אבל אני תמיד

בסוף סולם העדיפויות, אלי אין זמן אף פעם, במיקרה הטוב עושים קצת סקס ליפני השינה כדי שאני לא יציק אבל לעולם היא לא תישאר

איתי קצת מעבר לכך או אולי בלי זה אלא סתם ערב בלי ארועים מיוחדים בבית.

אם יש ילד חולה היא תשב לידו כל הלילה ואם צריך אז יותר מלילה, אם יש לחץ בעבודה אז בכלל השמיים הם הגבול...

אני לא רוצה להשמע איזה נזקק או בן אדם תלוי עליה, אני ממש לא כזה , יש לי את העולם שלי בין קריירה לבין הדברים

שאני אוהב לעשות, אך יש לי את הצורך הבסיסי של להיות איתה לבלות איתה, להסתכל עליה, לא רק לדבר דרך דיבוריות הרכב

מתי שנוסעים לעבודה שאז כמה נח אפשר להבטיח בלי להסתכל אחד על השני.

אני כבר גרוש פעם אחת עם שני ילדים מנישואים קודמים, אני נשבעתי שאת הילדים הקטנים ממנה אני לא עוזב לעולם,

גם אם אצטרך לחיות כאן בכאילו, לא עוזב אותם.

נקיים כאן מערכת יחסים כלשהי שתנוע על מי מנוחות, אני אנסה לא לכעוס ולא לשתוק, בלי ציפיות ובלי אכזבות.

אני יודע שזה פתרון חרא, אבל ננסה לשמור על הקיים.

יש ואולי אני בכלל טועה אך כרגע נראה שאני צריך לחשוב על האפשרויות הפחות טובות ....

פעם הייתי בצד השני, הפסקתי לאהוב את גרושתי, היום אני בצד ל המאוכזבים........

אוהב אותך אהובתי המופלאה, ומקוה לימים טובים יותר.