כשבא לי לברוח.

אני יכול להעיד שכל הסיבות הראשונות הן לא הסיבות אצלי - (כן, זאת הנקודה שלי אגב) אבל זה מצחיק, כי אני מכחיש את זה.. אז תדמיינו שלא שמעתם את זה.

הכל עמוס אצלי בראש.. אני לא מצליח להגיע לתחושה של "ואללה, עכשיו טוב לי, עכשיו מעולה לי, עכשיו שלם לי." ולמען האמת זה דיי מתסכל.

אחד מהדברים שמעסיקים אותי בזמן האחרון - הוא הדת.

העובדה היא שאני יהודי, נימול ועליתי לתורה, אבל מה הן הסיבות שעשיתי את הדברים הללו

האם הן מאמונה אמיתית?

האם הן מלחץ חברתי?

האם הן סתם בגלל שרציתי?

לא יודע, אבל זה דיי עצוב לי גם - שעשיתי דברים לא באמונה שלמה..

אני לא חושב שאלוהים קיים, אם להגיד את האמת.

אבל אני גם מפחד להכריז על עצמי כאתאיסט.

כי למעשה, אני לא יודע מה באמת התשובה, אז קיים בי פחד כזה.. פחד של כישלון, פחד מלטעות...

אני איש מאוד פחדן, איש שמכחיש.

כאילו, אני ממש לא יודע איך להסביר את עצמי ואיך להגדיר את זה.. אבל שמעתי אנשים שדיברו בנושא , אנשים שחקרו את זה

והבנתי שאין באמת משהו ממשי מאחורי הדבר הזה שנקרא היהדות.. וזה מצד אחד גם מעצבן גם משפיל...

כי אחרת למה עשיתי ברית מילה?

ולמה עליתי לתורה?

עשיתי דברים אלה באמונה שלא קיימת, בדבר שגם עשוי להיות לא קיים...

אני איש מסכן אני משער...

לא נורא... העיקר שאנשים אוהבים את המוסיקה שאני עושה.

שיהיה לילה מהנה.. אני יושב לי פה שומע מוסיקה... תקשרו איתי אם בא לכם, אני אשמח