Just Listen To Me

למה צריך את זה?

אם הם כל הזמן פוגעים בך מחדש?

אם הם בכלל לא מפרגנים?

אם הם בכלל לא עוזרים?

אם הם בכלל לא כנים?

למה?!

נמאס לי מהם.

הם כל הזמן פוגעים בי מחדש.

הם בכלל לא מבינים אותי.

אני מרגישה כל כך בוגרת ליידם. אבל זה לא כיף.

אני מרגישה כמו המורה שלהם.

כאילו אני צריכה לחנך אותם.

לפשר ביניהם.

כאילו אני צריכה לשמור עליהם.

הם כל כך ילדותיים לעומתי. חלקם.

ונמאס לי מזה.

הם לא מתייחסים אליי כמו אל חברה אמיתית.

למרות שהם כל הזמן מדברים על זה.

הם אומרים שאני צריכה למצוא את החברים האמיתיים שלי.

אני יודעת מי הם.

זה הם.

הם החברים שכיף לי איתם.

אני אוהבת להיות איתם.

הם מצחיקים אותי. הם משפרים לי את המצב רוח.

אבל הם לא..

פשוט לא.

ואני יודעת שחלקכם קוראים פה.

כי אתם לא חברים אמיתיים.

אם הייתם חברים אמיתיים,

לא הייתם נכנסים, מתוך כבוד.

לי, לחברה שלכם.

הבלוג חדש [כפי שאתם בטח רואים.. לפי העיצוב],

הוא ממש לא מעוצב אבל הזמנתי עיצוב והכל אז יהיה בסדר.

קוראים לי טל, אני מהמרכז.

יש לי בלוג רגיל [מין אישי כזה אבל לא ממש], בלוג סיפורים, ועכשיו גם את הבלוג הזה.

אני בסך הכל ילדה בת 12 שהחברים שלה ממש לא מבינים אותה.

החלטתי לפתוח את הבלוג הזה בגלל שאת הבלוג ה"רגיל" לכל החברים שלי יש..

ואני רוצה בלוג שבו מי שמכיר אותי לא יקרא, כי זה מביך, והם גם ככה לא יבינו.

אני מקווה שיתמכו בי פה.

טל.