אין לי אפילו כוח לבדוק שאני כותבת בעיברית היום, אז אתם מוזמנים לעשות לי שיעור בלשון בתגובות אם אתם באמת קוראים את מה שאני עומדת לכתוב.
אם הייתי צריכה לתאר כמו אני מרגישה בזמן האחרון, אני בטח אגיד "כמו גבר מובטל וגרוש בגיל העמידה שמה שהוא עושה כל היום זה לשבת בבית ולקרוא עיתון מלפני שבוע בזמן שהוא שותה כל היום."
אפשר לומר שזה דומה לדמויות האלו שרואים במנגות שלא התקלחו שבוע, וכבר גדלו להם זיפים מרוב שהם לא מגלחים והדירת חדר אחד שלהם מלאה בזבל ועיתונים ופורנו (רק שלי אין ממש עניין בפורנו, אצלי אני חורשת על מנגה).
אני קמה בבוקר, ואין לי כוח. אני עוברת את היום בלי כוח. ואני הולכת לישון בלי כוח (אין לי אפילו כוח לישון).
אין לי כוח לאכול או לשתות שום דבר נורמאלי. אין לי כוח להכין שום דבר.
הכל מסביבי בבאלגן, החדר, הראש, התיק, הרגשות.
כואב לי כל הגוף כל הזמן, הגב, הרגליים שלי חלשות יותר ממה שאני זוכרת אותן...
כל מה שבא לי לעשות זה לשכב במיטה ולישון או לעמוד מתחת לדוש
לא בא לי ללמוד, לא בא לי לצייר (כי אין לי השראה ודחף בגלל ש"אין לי כוח" לשום דבר).
אני מרגישה בודדה, ודפוקה, ופשוט מגעיל לי על עצמי.
אני חושבת לעצמי מתי זה התחיל? אהה... לפני די הרבה זמן...
האמת שאני שונאת את עצמי ככה, אני מרגישה נחותה, ודוחה.
אבל מה לעשות שאני לא יכולה לגרום ללב שלי פתאום להרגיש שכל יום שווה את זה?
אני יושבת ולא עושה בשיט, אני מדלגת על שיעורים (ואסור לכם לספר את זה לאף אחד! זה לא ממש משנה במילא)
אני שונאת אותך דני. תפסי את עצמך בידיים כבר ותעשי משהו עם החיים המסכנים שלך, אל תעשי אותם גרועים יותר.........
וזה למה אני צריכה חבר (לא במושג של friend אלא במושג של boyfriend) ואיפה לעזאזל אני אמצא אותו? מישהו שיגרום לי לחיות שוב?
외톨이야
-DANI 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu