בס"ד ובהשתדלותינו

שירה.

אנחנו לא מכירות. אני לא יודעת אם אי פעם נכיר או נפגש. אולי, יש עניין כזה בציבור הדתי שכולם מכירים את כולם.

אני כל הזמן חושבת עליך. כל הזמן.

טוב, לא כל הזמן, יש גם עבודה, ילדים.. אבל כשיש שקט, שוב המחשבות חוזרות אליך.

שבוע 30. בסך הכל שבוע אחד פחות ממני. ומה זה שבוע אחד? סטיה סטטיסטית. לא אומר כלום. תיאורטית היינו יכולות ללדת בדיוק באותו יום.

אם לא הפיגוע הזה.

אני לא מכירה אותך, אז אני לא יודעת אם זה הריון ראשון או יותר. אני לא יודעת אם זה היה הריון רגיל ומשעמם, הריון מלחיץ וקפדני או סתם הריון מרגש וכיפי.

אני לא יודעת אם אתם מאלו שלא מתכננים כלום כלום כלום, או אלו שכבר חשבו על שם, דמיינו את החדר ואפילו הזמינו תיק מעלי אקספרס או קנו כבר מיטה או עגלה. גם אם אתם מאלה וגם אם מאלה, בטוח חלמתם, קיוויתם, דמיינתם והתפללתם. 

ואז זה הגיע.

לא מחלה, לא וירוס מסוכן לעוברים, לא זיהום, טפטוף מי שפיר, צירים מוקדמים או סכרת.

מכל הדברים שיכולים לשבש הריון, זה הדבר האחרון שחושבים עליו. האחרון.

שנאה. 

אתם פגשתם את התינוק. את, במצבך הקשה בבית חולים (שב"ה הולך ומשתפר) הלכת לראות את פרי בטנך. את היצירה המדהימה שנוצרה מאהבה. רגש כל כך מדהים. כל כך טוב. הפוך מהרגש איתו מסתובב המחבל בלב.

ראית אותו. באמת. לא בקווים כחולים ושחורים. לא בהדמיה תלת ממדית לא ברורה. בלייב. 

זה כואב. אין מילה אחרת שיכולה לתאר את זה. 

כשהייתי בהריון הראשון, התקופה הייתה תקופת צוק איתן. 

חודש שמיני. השבועות האלה בדיוק. 

כתבתי אז מכתב לעובר שבבטני. מכתב בו אני מתנצלת על כך שהבאתי אותו לעולם כל כך אכזר. לעולם מלא בשנאה, בו אנשים רוצים להרוג אותו בגלל האומה שהוא משתייך אליה. בגלל הדת אליה נולד. בגלל מה שהוא מייצג. 

עכשיו, בהריון הזה, עם המקרה הנוראי שלך, זה נעשה חד הרבה יותר. זה לא רק טילים שיורים בלי הבדלי דת, גזע ומין, אלא ממש לבוא ולפגוע. לראות בעיניים את מי שפגעת בו. ולראות שפגעת בעוד מישהו, שכרגע אי אפשר לראות. 

והעובר שלי, יחד עם כל העוברים היהודים במדינת ישראל, הולכים להוולד לתוך מציאות לא פשוטה. מציאות קשה. כואבת. 

אני שולחת לך חיבוק ענק, ומבקשת ממך להלחם ולנצח את השנאה הזאת. להוסיף אהבה. להוסיף טוב. זה מי שאנחנו. זה מה שהעם שלנו מייצג. עם כל הכאב שכרוך בכך. וזה כאב עצום.

כולם כואבים איתך. בוכים איתך. ומאחלים רפואה שלמה.

גם בגוף, ובעיקר בעיקר בלב.