בס"ד ובהשתדלותינו

כן כן, הנה זה מגיע.

הלימודים.

הדבר הכי בלתי אפשרי בעולם.

שיתביישו להם! גם מבקשים ממך לדקור את עצמך (הם פתוחים בין 8 ל-11 בלבד!)- וגם מבקשים שתהיה בקורסים! איך בדיוק אמורים לעשות את זה?! להתפצל ל-2?! (עם אור של עב"מים, וחללית מודבקת בסקוצ', וקמח, הרבה קמחים של קמח..)

אהא.. טוב. מה כבר אפשר להגיד..

נגמרו תובנות החיים העמוקות. נגמרו הרעיונות הנשגבים. והפוסט הזה נכתב סתם כדי לא לבכות מתסכול.

מעניין.. בדרום חוטפים ואף אחד לא מדבר על זה. באוטובוס אנשים רק מרוכזים בעצמם. לא ביקשתי "שלום", אבל כן מבט, חיוך, משהו- לא. הם שמים את האזניות הענקיות-אנטיפטיות שלהם על האזניים ומתעלמים לגמרי מקיומם של אנשים אחרים.

מדהים.

"סליחה, איפה זה רחוב חובבי ציון? סליחה? אמ.. סליחה, איפה זה-"

ואף אחד לא עונה. מקסימום זוכים לקבל מבט חטוף. אנשים פשוט מתעלמים. אני עוד מילא, בסוף הצלחתי לחלץ תשובה מאישה אחת, אבל היה שם איש עם ילדה קטנה שפשוט התחנן שיעזרו לו למצוא רחוב אחר, הוא ניסה לשאול, רץ אחרי אנשים, עמד להם במעבר, אפילו נגע לחלקם בכתף- התעלמות מוחלטת..

מה העולם הזה רוצה?! מה?! די, גדול עלי כל הסיפור הזה.

אולי עדיף לברוח לחו"ל וזהו..